ת"א 5223-11-17

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב תביעת לשון הרע שהגישו גופים עסקיים חזקים ועשירים, התובעים, נגד איש ציבור וחבר מועצה, הנתבע. הנתבעת פרסמה פוסט בדף פייסבוק קהילתי בו טענה לחוסר שקיפות וניגוד עניינים בהתנהלותם העסקית של התובעים מול המועצה המקומית, תוך רמיזה ליחסים מושחתים. התובעים דרשו פיצויים בסך 5 מיליון שקל, ובהמשך הפחיתו את הסכום ל-2 מיליון שקל. השופט דן בהרחבה במושג תביעות השתק, הידוע גם בשם SLAPP (Strategic Lawsuits Against Public Participation) במשפט האמריקאי, ובהשפעתן המצננת הפוטנציאלית על חופש הביטוי. טענות אלה, המאופיינות בחוסר איזון כוחות, סכומים מופרכים ונימוקים משפטיים חלשים, מבקשות להשתיק מבקרים באמצעות ההליך המשפטי המתיש. בעוד שהחוק הישראלי אינו מכיר במפורש בתביעות השתק, השופט מציין כי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות מעניקות לבית המשפט סמכות לדחות תביעות על הסף במקרים של ניצול לרעה של הליכי משפט או טענות מטרידות וקנטרניות. השופט מסכם כי מתקיימים במקרה זה כל התנאים המעידים על טענת השתק. הפוסט המדובר, למרות היותו ביקורתי, אינו מהווה לשון הרע, ונופל בגדר חופש הביטוי של הנתבע. השופטת מדגישה כי לסכום התביעה המשמעותי כשלעצמו יש אפקט מצנן, וגם אם הפוסט היה מהווה לשון הרע, עדיין התביעה הייתה נדחית בשל אופיו המטריד, חוסר איזון הכוחות והדרישה חסרת הבסיס. בסופו של דבר, השופט מורה לדחות את התביעה על הסף, ללא צורך בשמיעת ראיות, ופוסק לנתבע הוצאות משפט בסך 100,000 ₪ מהתובעים. החלטה זו מתקבלת על בסיס אופייה הקיצוני של התביעה, פוטנציאל ההטרדה שלה וניצולה לרעה של ההליך המשפטי, כל אלה אינם מורשים על ידי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות.