ע"א 23676-04-10

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת המערער להציג ראיות נוספות, שכן ניתנה למערער הזדמנות להציגה בבית משפט קמא ולא סיפק סיבה משכנעת לשיהוי. המערער נמצא אחראי לנזקיו של המערער שכנגד שנבעו ממחדליה של טיקטשופ, שכן לא הצליח להוכיח כי הוא בסך הכל עובד החברה. גם אם היה שכיר, עדיין הייתה מוטלת עליו אחריות אישית. עוד מצא בית המשפט כי המערער התרשל במילוי תפקידו והפר את חוק הגנת הצרכן, דבר המצדיק אחריות אישית. טענת המערער כי המערער שכנגד הרחיב את מראית העין בדבר אחריות אישית נדחתה, שכן המערער שכנגד הזכיר בתביעתו הן דיני נזיקין והן דיני חוזים. באשר לקביעת הנזקים, קבע בית המשפט כי על המערער מוטל נטל ההוכחה להראות כי הכרטיסים נמסרו על ידי שליח, דבר שלא עמד בו. בית המשפט דחה גם את טענת המערער כי המערער שכנגד צפה במשחק מתוך האצטדיון, ומצא אותו ללא אימות. עם זאת, בית המשפט הסכים כי הפיצוי בגין עוגמת נפש נמצא בצד הגבוה יותר והפחית אותו ל-20,000 ₪. ערעורו של המערער שכנגד בדבר אי פסיקת הוצאות ושכר טרחה התקבל, וההוצאות בגין ההליך בבית משפט קמא נקבעו על סך של 10,000 ₪. סעיפי הפיצוי האחרים לא נפגעו, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.