ע"א 1662/99

תקציר

בסכסוך בין שני אחים על זכויות ירושה במשק משפחתי, בחן בית המשפט העליון פסק דין של בית המשפט המחוזי שאישר אח אחד, אליהו, כיורש יחיד וביטל הסכם המעניק לאח השני, חזקיהו, זכויות על מגורי אמם המנוחה במשק. בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על הסכם משולש הדורש אישור של מוסדות מיישבים לכל העברת זכויות, שלא התקבלה. אליהו מונה כבן יורש בהסכמת מוסדות אלה, ואילו זכויותיו של חזקיהו, בהתאם להסכם שלו עם אמם, לא נתמכו באישורים הנדרשים, מה שהפך את ההסכם לבטל, בהקשר אזרחי. עם זאת, בית המשפט הכיר בהסכם הראשון בין אליהו לאמם, לפיו לחזקיהו היו זכויות בדירה, מה שיצר התנגשות בין ציפיות המשפחה לבין דרישות החוק. פסק הדין בחן את ההבחנה בין מתן תוקף חיצוני על ידי מוסדות מוסדיים לבין הסכמים פנים-משפחתיים, ובסופו של דבר הציע כי בעוד שזכויותיו המשפטיות של אליהו אינן נפגעות כלפי חוץ, לא ניתן לבטל לחלוטין את חובותיו כלפי אחיו, המעוגנות בכוונה משפחתית ובהתחייבויות העבר. כתוצאה מכך, בית המשפט המליץ על פשרה שתאזן בין המדיניות הקהילתית לבין הרצונות המשפחתיים, תוך שימת דגש על עקרונות של תום לב והתנהגות שוויונית בין בני המשפחה, אם כי יכולת האכיפה של ההסכם נותרה מוגבלת על ידי מדיניות מוסדית.