ת"א 8858-06-17

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם מי מהצדדים הפר מזכר הבנות חתום למכירת דירה. השופטת מציינת כי חוסר יכולתה של הנתבעת לדבר ולקרוא עברית שוטפת לא הפריע לה להבין את המזכר, כפי שהוסבר לה והיא אישרה את הבנתה בחתימתה. התזכיר פירט את פרטי העסקה, לרבות הצדדים המעורבים, פרטי הדירה, התמורה והוראות לעניין מיסים. הוא כלל גם הוראות מרכזיות בתיק: מועד אחרון להליכי מכירה/רכישה וסעיף הקובע עונש במקרה של הפרה יסודית. הנתבעת טענה כי התובעים הפרו את התזכיר בכך שלא היו הבעלים של הדירה, ובכך מנעו ממנה לרשום הערת אזהרה לטובתה. עם זאת, השופטת מצאה כי התובעים לא היו מודעים לנושא זה באותה עת ומיד פנו אליו, תוך הבטחת רישום הדירה על שמם תוך זמן סביר. מנגד, הנתבע מיהר למצוא דירה אחרת ובסופו של דבר חתם על הסכם רכישה לנכס אחר. השופט ראה במעשיו של הנאשם הפרה יסודית של המזכר החתום. בנוסף, דחתה השופטת את טענת הנתבעת כי התובעים הודיעו לה כי אין ברצונם למכור לה עוד את הדירה, ומצאה אותה סותרת ולא מאומתת. הנתבעת גם לא הציגה מזכר הבנות לרכישת דירה נוספת, למרות שמדובר במסמך בשליטתה, שפעל נגדה. על סמך ממצאים אלה קבעה השופטת כי הנתבעת הפרה את ההסכם ועליה לפצות את התובעים כמפורט בתזכיר – 10% מסכום התמורה, בסך 135,000 ₪, בתוספת 141,243 ₪ בתוספת ריבית משפטית. בקשת התובעים לפיצוי מלא אושרה, והתביעה שכנגד נדחתה. הנתבע חויב לשלם לתובעים סך של 158,633 ₪, כולל אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין, בתוך 30 יום.