סע"ש 42969-09-14

תקציר

התיק נסוב סביב מעמדו התעסוקתי של מנחה תוכנית אשר הנחה תוכנית שבועית בטלוויזיה החינוכית שהופקה ושודרה על ידי חברת החינוך הנתבעת במשך שבע עונות. התובעת טענה כי יש לראות בה עובדת של הנתבעת, ואילו הנתבעת טענה כי היא קבלן עצמאי. בית המשפט בחן את טיב היחסים בין הצדדים באמצעות המבחנים שהותוו בפסיקה, הכוללים את מבחן האינטגרציה, יחסים אישיים, פיקוח, כוח העסקה ופיטורים, מקום עבודה, כלי עבודה, אמצעי תשלום וניכויי מס. נמצא כי עבודתה של התובעת הייתה אישית ולא ניתן היה להעבירה. עם זאת, היא לא השתלבה במבנה הארגוני של הנתבעת אלא פעלה בתוכו באופן רופף. עבודתה של התובעת הייתה תחת פיקוח רופף, אם בכלל, והיא ביצעה את מרבית עבודתה מחוץ לחצרי הנתבעת. בנוסף, התובעת ניהלה עסק עצמאי משלה ונגרמו לה הוצאות הקשורות לעבודתה אצל הנתבעת, כגון ביגוד והוצאות נסיעה. עוד ציין בית הדין כי הצדדים התייחסו במפורש לסוגיות של זכויות יוצרים, דבר המצביע על מערכת יחסים החורגת מזו של דינמיקה טיפוסית בין מעביד לעובד. זאת ועוד, התמורה החוזית ששולמה לתובעת הייתה גבוהה משמעותית משכרם של עובדי הנתבעת, דבר המצביע על כך שהיא כללה פיצוי בגין זכויות סוציאליות והטבות אחרות שאינן בתשלום. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי התובע לא היה עובד של הנתבעת אלא "טאלנט" שסיפק שירותים כגורם חיצוני. גם אם ניתן היה לבסס יחסי עובד-מעביד, הפיצוי שקיבלה התובעת, שהיה גבוה פי שניים עד שלושה משכרם של עובדי הנתבעת, כבר היה כולל תשלום זכויות סוציאליות. לפיכך נדחתה התביעה, והנתבע חויב לשאת בהוצאות התובעת בסך של 5,000 ₪.