ערר 1187/19

תקציר

ועדת הערר החליטה לאפשר בקשה להגדלת מרפסת קיימת בבית משותף. המרפסת, השייכת למערערים, תורחב בכ-12 מ"ר, ותגדיל את גודלה לכ-20 מ"ר, תוך שיפור איכות המרפסת והדירה בכללותה. הוועדה הכירה ביתרונות של מרפסות באופן כללי, והכירה בהשפעתן על שיפור איכות החיים והקלה על קיום מנהגים דתיים. עם זאת, הוועדה שקלה בכובד ראש את ההשפעה הפוטנציאלית של המרפסת המורחבת על הדירה השכנה, בה מתגורר המשיב. אחד החששות המרכזיים היה ההצללה לכאורה וצמצום הגישה לאור השמש שנגרמו על ידי המרפסת הקיימת, מה שצפוי להחמיר עם ההרחבה. הוועדה בחנה בקפידה את הראיות שהוצגו ומצאה כי בניגוד להחלטת הוועדה המקומית, ההצללה הקיימת לא נבעה רק מהמרפסת שמעליה אלא גם הושפעה מגורמים נוספים כגון עמוד תומך. מכאן, שהרחבת המרפסת לא תגרום להצללה משמעותית נוספת, כל פגיעה תהיה שולית וזמנית. זאת ועוד, הוועדה ציינה כי המשיב לא הביא כל חוות דעת מומחה או ראיות תכנוניות לתמיכה בטענותיהם לפגיעה מהותית, ואילו המערערים הגישו חוות דעת מקצועית להפרכת טענות אלה. הוועדה הדגישה כי החלטות תכנוניות אינן צריכות להתבסס על מחלוקות חוזיות או קנייניות, ומצאה כי למערערים עומדת אופציה קניינית סבירה להרחבה, למרות התנגדויות המשיב בדבר חלוקת זכויות הבנייה. בסופו של דבר החליטה ועדת הערר כי התועלת מהרחבת המרפסת עולה על כל פגיעה אפשרית והורתה לאשר את הבקשה ולקבל את הערר. ההחלטה התקבלה על יסוד נסיבותיו הספציפיות של המקרה, בהתחשב ביתרונות התכנוניים, בפגיעה הזניחה בשכן ובשיפור הכולל באיכות חייהם של העוררים.