ת"פ 69005-11-22

תקציר

הנאשם הואשם בעבירות של איומים והתנהגות שאינה הולמת במקום ציבורי. כתב האישום התבסס על התנהגותו של הנאשם בבית חולים ציבורי בעת שביקש טיפול. כתב האישום הסתמך על עדויותיהם של אנשי צוות רפואי ומאבטח שטענו כי הנאשם נהג בפראות, השתמש בשפה גסה ואיים עליהם. הנאשם לא זכר את האירוע בשל הנסיבות בהן היה נתון אך טען כי יש לדחות את גרסאות עדי התביעה כבלתי אמינות. השופט מצא את עדויות עדי התביעה כנות ועקביות וקיבל אותן על פני טענת הנאשם כי אינו זוכר. השופט קיבל גם את העובדה שהדברים המיוחסים לנאשם נאמרו על ידו. באשר לעבירת האיומים, קבע השופט כי מתקיימת דרישת האיום בפגיעה שלא כדין, וכוונת הנאשם להפחיד את הצוות הרפואי הוכחה מעבר לספק סביר. זאת, למרות שהנאשם איים לקבל טיפול רפואי דחוף. באשר לעבירה של התנהגות שאינה הולמת במקום ציבורי, קבע השופט כי התנהגותו של הנאשם, שכללה קללות, העלבות ומעשים מפריעים, עומדת בדרישות להתנהגות פרועה ומגונה במקום ציבורי. עוד קבע השופט כי המעשים שביצע הנאשם אינם טריוויאליים ולפיכך אינם נופלים תחת הכשירות המינורית, בהתחשב בהפרעה לצוות הרפואי ובצורך להבטיח את שלומם בעת מילוי תפקידם. כתוצאה מכך, הרשיע השופט את הנאשם בשני האישומים. סיכום מקיף זה מייצג את הערכת השופט את חומר הראיות, קבלת גרסת התביעה לאירועים ואישור אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר בעבירות של איומים והתנהגות שאינה הולמת במקום ציבורי.