ת"א 11602-09-21

תקציר

פסק הדין דן במספר בקשות לדחייה על הסף של תביעה שהגישה עמותת תובעים נגד נושאי המשרה בעמותה. בתביעה נטען לרשלנות והפרת חובת אמונים מצד הנתבעים, בכל הנוגע להחלטות כספיות שהתקבלו בין השנים 2012-2016 ואשר הביאו להוצאות גבוהות ולהכנסות נמוכות לעמותה. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה בין היתר משום שהיא אינה מגלה עילת תביעה, מיושנת ונגועה בין היתר בשיהוי. בית הדין מגיע למסקנה כי לא ניתן להכריע ברוב הטענות לדחייה על הסף ללא עריכת בירור עובדתי ושמיעת ראיות. באשר לטענת ההתיישנות, מציין בית המשפט כי לא ניתן לקבוע בשלב זה את המועדים הרלוונטיים להיווצרות עילת התביעה, וטענת השיהוי מחייבת שמיעת ראיות נוספות. גם הטענה כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה נדחית, שכן עילות התביעה מפורטות בכתב התביעה וניתן לפרט אותן בדרישות מקדמיות במידת הצורך. טענת הנתבעים כי החלטותיהם מוגנות על ידי כלל שיקול הדעת העסקי צריכה להיבחן גם בהליך העיקרי, שכן היא דורשת תשתית עובדתית מלאה. בית המשפט דוחה את רעיון ההשתק השיפוטי, שכן טענותיו הקודמות של התובע בעתירה מנהלית אינן מהוות ניסיון לטעון "דבר והיפוכו". לבסוף, בית המשפט מסרב לדחות הודעה שנשלחה לצד שלישי, שכן טענות התובע אינן מתמקדות אך ורק בחוסר תועלת מעבודתו של הצד השלישי. במקום זאת, הם כוללים התקשרויות בלתי חוקיות, אשר עשויות להוביל לצורך לבחון את משמעות תפקידם של הצדדים השלישיים. ככלל, שתי הבקשות לדחייה על הסף נדחות, והתיק ימשיך לבירור יתר התביעות בהליכים אזרחיים רגילים.