ת"א 59258-02-15

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב סכסוך בין תובע, חברה, לבין משיב, נציגו של בית משותף. התובע הגיש תביעה כנגד המשיב, והאחרון ביקש מהראשון להגיש ערבות להחזר הוצאות אם המשיב יזכה בתביעה. בקשת התובעת לקביעת סכום הערבות התבססה על ההנחה כי חברה בע"מ צריכה להעמיד ערבות על פי בקשה לכיסוי הוצאות פוטנציאליות. בית המשפט, בהסכמתו עם עמדת התובעת, הכיר בכך שהמשיבה, אף שאינה חברה כהגדרתה בחוק החברות, צריכה לפעול על פי אותם קווים מנחים המפורטים בסעיף 353א לחוק החברות ובפסיקה הנלווית אליו. זאת כדי למנוע מאנשים להסתתר מאחורי האישיות המשפטית של הארגונים שלהם כדי להימנע מאחריות פיננסית. המשיב לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי באפשרותו לפרוע את ההוצאות ואינו עומד בקריטריונים לפטור ממתן ערובה. עם זאת, בהתחשב באופיו הייחודי של מעמדו של המשיב כמייצג הבית המשותף ועל מנת להבטיח כי לא יומם בבית המשפט, הורה בית המשפט על סכום ביטחון מופחת בסך 10,000 ₪ או לחילופין התחייבות חתומה על ידי בעלי הדירות בבניין אותו מייצג המשיב, המאשרת את אחריותם המשותפת ומספר להוצאות התובע אם המשיב לא יפרע אותם בתוך 90 יום מיום מתן פסק הדין. בית המשפט הדגיש את הצורך לאזן בין הבטחת זכותו של התובע להחזר לבין זכותו של המשיב למשפט הוגן. אם המשיב לא ימציא אחת משתי הבטוחות עד למועד הנקוב, תידחה התביעה העיקרית. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים והיא מתוכננת ליום 29.05.17.