עת"מ 1292/01

תקציר

העותר חב לעיריית רחובות בגין ארנונה ואגרות מים שהוצאו בעת שהתגורר ברחוב ויצמן 6, רחובות, לפני שנת 1990. בשנת 2001 עתרה העירייה לפירעון החוב, אך העותרת דחתה טענה זו בטענה כי החוב חסוי על פי חוק. לאחר מכן הורתה העירייה על תפיסת חפציו של העותר הנמצאים בכתובת אחרת. העותר שילם כופר כדי לעצור את התפיסה וביקש פסק דין המצהיר כי החוב שנצבר לפני שנת 1990 התיישן וכי לעירייה אין זכות לגבות אותו. בעוד שהעירייה יכלה לפתוח בהליך אזרחי לפי סעיף 317 לפקודת העיריות, היא בחרה לנקוט באמצעים מינהליים לגביית חובות כפי שמתירים סעיפים 309 ו-323א. העותר טען כי תקופת ההתיישנות צריכה לחול על הליכים מנהליים אלה, אך השופט דחה טענה זו בקובעו כי תקופת ההתיישנות היא הגנה פרוצדורלית החלה רק כאשר נתבעים בבית המשפט. השופט הדגיש כי הזכות המהותית נותרה על כנה למרות תקופת ההתיישנות וכי לא ניתן לממש אותה מחוץ להליכים בבית המשפט. מאחר שהעירייה לא יזמה תביעה, תקופת ההתיישנות אינה מונעת גבייה מנהלית של החוב. משכך, נדחתה העתירה, והעותר חויב לשאת בהוצאות המשפט של העירייה, בסך 15,000 ₪.