ע"ו 2287-03-10

תקציר

המערער, ששירת בחיל המודיעין, ערער על קביעת נכות בגין פגיעה בגב התחתון שנגרמה לו במהלך שירותו. הוא זכה לראשונה בהכרה בנכות שלו בשנת 2006, אך ערער מספר פעמים לאחר מכן בדרישה להגדיל את דרגת הנכות שלו בשל בעיות בריאותיות נוספות. המחלוקת העיקרית נסובה סביב החלטת הוועדה הרפואית העליונה להתעלם מבדיקות רפואיות מסוימות על פני אחרות, ובפרט לתת משקל רב יותר לבדיקות קליניות ולסריקות MRI על פני בדיקות אלקטרומיוגרמה (EMG). תוצאות בדיקות ה-EMG הצביעו על נזק נוירולוגי לרגליו ולשורשיו של המערער, ואילו הבדיקות הקליניות וסריקות ה-MRI לא תמכו בממצאים אלה. הוועדה הרפואית העליונה התכנסה ארבע פעמים כדי לדון בעניינו של המערער ובסופו של דבר החליטה שלא לקשור את בעיותיו האורולוגיות לנכות המוכרת לו בגב התחתון. הם גם דחו את הרעיון של נזק נוירולוגי לרגליו. המערער טען כי החלטת הוועדה צריכה לתת עדיפות לתוצאות בדיקת ה-EMG וכי הראיות הקליניות וה-MRI אכן תומכות בקיומו של נזק נוירולוגי. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת הוועדה, מתוך הכרה בכך ששקילת הראיות הרפואיות נתונה לשיקול דעתה של הוועדה וכי תפקידו של בית המשפט אינו להחליף את שיקול דעתו בשיקול הדעת של מומחי הוועדה. פסק הדין אישר את פסק דינה של הוועדה הרפואית העליונה, דחה את הערעור וקבע כי תיק רפואי של המערער יוחזר לבא כוח המשיב, ללא צו להוצאות.