ע"פ 9633/16

תקציר

המערער הורשע בעבירות אלימות כלפי אשתו וילדיו ונגזרו עליו עשרים ושבעה חודשי מאסר. הוא ערער על הכרעת הדין וטען כי הראיות לא הוכיחו את אשמתו מעבר לספק סביר וכי בית המשפט שגה בכך שהעדיף את עדותם של המתלוננת ועדיה. המערער ערער גם על חומרת עונשו. ערכאת הערעור דחתה את טענות המערער. ההרשעה התבססה על עקרונות הנאמנות, עדותה של המתלוננת ודברי אמה וילדיה, שנמצאו אמינים. בית המשפט העדיף את הודעותיהן הקודמות במשטרה של אמה ובנותיה של המתלוננת על פני עדויותיהן בבית המשפט בשל חוסר עקביות והשפעות על הודעותיהן בבית המשפט. גם עדותה של המתלוננת נחשבה אמינה. באשר לגזר הדין, הכיר בית המשפט בחומרת פשעיו של המערער, שכללו שבירת ידה של אשתו, הכאת ילדים באמצעות חפצים והפעלת התנהגות שתלטנית ומבהילה במשק הבית. הרשעותיו הקודמות, חוסר התובנה לגבי בעיות השימוש שלו בסמים והצורך בגינוי חברתי של מעשים כאלה תמכו כולם בעונש שהוטל. ערכאת הערעור הסכימה עם הכרעת הדין וגזר הדין של הערכאה הנמוכה יותר, והדגישה כי בית המשפט קמא נמצא בעמדה הטובה ביותר להעריך את הראיות. השופט נ' סולברג, והשופטת א' ברון הסכימו. הערעור נדחה.