הפ"ב 51956-02-18

תקציר

פסק דין זה דן בפרשנותם של שני הסכמי בוררות עם הוראות סותרות שנחתמו על ידי שני אנשי עסקים באותו יום. ההסכם הראשון, שכותרתו "הסכם בוררות", לא כלל סעיף בוררות לערעורים, ואילו השני, שכותרתו גם היא "הסכם בוררות", כן כללה סעיף כזה. שני ההסכמים נוסחו על גבי טפסים סטנדרטיים שהונפקו על ידי הבורר. על בית המשפט לקבוע האם הצדדים התכוונו לערוך ביקורת ערעורית על הבוררות, כפי שהוסכם בהסכם השני. השופטת מדגישה את חשיבות ניסוח הסכמי הבוררות והשלכותיהם. מאחר שההסכם הראשון נחתם ראשון ושימש בסיס להסכם השני, שנועד להשלים את הפערים של הראשון, ומאחר שההסכם השני שונה בקפידה על ידי הוספה ומחיקה של פרטים מסוימים, חלה במקרה זה החזקה כי שני ההסכמים צריכים להיות הרמוניים. לפיכך, השופט קובע כי התנאי בהסכם השני לפסק בוררות בר-ערעור עומד בעינו, מה שהופך את ההסכם הראשון למיותר. כתוצאה מכך, תיק החקירה נסגר, והצדדים נדרשים להודיע לבית המשפט בתוך 14 יום אם ברצונם שבית המשפט ימנה את הבורר או אם יעשו זאת בעצמם. כל צד אחראי לשאת בהוצאותיו, והמזכירות תשלח לצדדים העתק מההחלטה.