רע"א 1993/15

תקציר

המבקשים, קטינה והוריה, תבעו בגין הולדה בעוולה של הקטינה, אך בית המשפט המחוזי חייב אותם לשלם לשירותי בריאות כללית פיקדון בסך 30,000 ש"ח לכיסוי הוצאותיהם החלקיות, משום שהמבקשים לא הצליחו לספק חוות דעת רפואית שתתמוך בתביעתם. בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המאפשרת לבית המשפט להורות על ערבות לתשלום הוצאות הנתבע אם סיכויי הצלחתו של התובע נמוכים ביותר. נלקחו בחשבון קשייהם הכלכליים של המבקשים והיעדר ראיות רפואיות התומכות בטענותיהם. שני הצדדים הציגו את טענותיהם בדבר חוסר יכולתם של המבקשים לשלם וסיכויי ההצלחה הנמוכים, בהתאמה. בית המשפט המחוזי איזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנאשם להימנע מהליכים מיותרים ופסק לטובת האחרון והעמיד את הערבות על 30,000 ₪. המבקשים ערערו על החלטה זו, אך הערעור נדחה, שכן השופט לא מצא פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. השופט הכיר בקושי להעריך את סיכויי ההצלחה של תיק בתחילת הדרך, אך אישר את הצורך בהערכה כזו. מאחר שבמסמכים הרפואיים של המבקשות עולה לכאורה סירוב שיטתי לבדיקות מומלצות במהלך ההיריון, החלטת בית המשפט המחוזי לחייב פיקדון הייתה מוצדקת, והערעור נדחה.