ס"ע 57917-02-19

תקציר

התובע, עובד, תבע את הנתבע, מעסיקו, בגין הפרות שונות לכאורה של זכויות עובדים, לרבות הודעה לא נאותה על תנאי עבודה, תשלום חסר של שכר, אי תשלום שי לחגים, אי הפרשות לקרן פנסיה ואי פיצוי בגין פדיון ימי חופשה. הנתבע הכחיש את הטענות והציג טענות נגדיות לסכומי קיזוז. לאחר בחינת הראיות וטיעוני הצדדים, החליטה השופטת לדחות עקרונית את טענות התובעת, וקבעה כי תקופת ההעסקה נמשכה מיום 25.10.16 ועד ליום 15.2.17. השכר היומי נקבע על 300 ₪ ולא על 350 ₪ כפי שטען התובע וטענת התובע כי פנה למנהלים בעניין הפרשי השכר לא הייתה משכנעת. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה מוקדמת על תנאי עבודה או הסכם העסקה, ולכן התובעת זכאית לפיצוי של 2,000 ₪ בגין הפרה זו. השופטת דחתה הן את טענות התובע והנתבע בדבר הפרשי שכר, והן את טענת הנתבעת לקיזוז, ולא מצאה ראיות ברורות התומכות באף אחד מהצדדים. גם בקשתה של התובעת לקבלת שי לחג נדחתה, שכן מהראיות עולה כי התובעת החלה לעבוד לאחר החג המדובר. באשר להפקדות בקרנות פנסיה, קבעה השופטת כי צו ההרחבה בענף הבנייה אינו חל על עסקיה של הנתבעת, שעסקו בעיקר בהתקנה וייצור אלומיניום. משכך, הנתבעת לא נדרשה לבצע הפרשות לפנסיה החל מהיום הראשון להעסקתה של התובעת. השופטת דחתה גם את תביעת התובע לפדיון ימי חופשה, שכן הרישומים הראו כי התובע קיבל ימי חופשה. כמו כן, השופטת לא מצאה ראיות להפרת הסכם או לעוגמת נפש שנגרמה לתובע וקבעה כי תלושי השכר הוכנו כדין. בהתחשב בכך שנפסקו לתובע רק כ-5% מהסכום הנתבע, החליטה השופטת כי התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 5,000 ₪, אשר יקוזזו חלקית על ידי הפיצוי שנפסק בסך 2,000 ₪. עוד נקבע בפסק הדין כי לתובעת עומדת זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.