ע"א 4914/19

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט השלום בהרצליה שלא לפסול עצמו מתיק שהגישו המערערים נגד משטרת ישראל והמחלקה לחקירות שוטרים. המערערים טענו כי המשטרה גרמה שלא כדין למותו של עבד אל-קאדר נאצר וניהלה חקירה רשלנית לאחר מכן. שופט בית משפט השלום, שעל משוא הפנים שלו ערערו מאוחר יותר, צמצם את היקף המשפט, הגביל את הדיון לאירועים סביב האירוע המדובר והחריג את החקירה שבאה בעקבותיו. המערערים טענו כי הצהרותיו והחלטותיו של השופט מצביעות על נטייה הפוגעת במשוא הפנים שלו. עם זאת, ערכאת הערעור לא מצאה טעם בטענה זו. נפסק כי חששותיהם של המערערים בדבר משוא פנים של השופט אינם מבוססים וכי כוונתם האמיתית הייתה לערער על החלטה קודמת לדחות את ערעורם על התנהלות החקירה, דבר שהיה צריך להיעשות בהליך משפטי אחר. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי המערערים התמהמהו בהעלאת חששותיהם בדבר משוא פנים של השופט, והמתינו למעלה מחודשיים לאחר הדיונים הרלוונטיים. ככלל, ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את עצמה הייתה סבירה ומנומקת היטב ועל כן דחתה את הערעור.