ע"פ 5561/03

תקציר

במקרה זה, הרשיע בית המשפט המחוזי בנצרת את המערער בעבירות מין חמורות בבתה הקטינה של חברתו וגזר עליו שש שנות מאסר, לצד מאסר מותנה ותשלום פיצויים. המערער הודה תחילה באשמה במסגרת הסדר טיעון, המאפשר לו לתקן את כתב האישום. עם זאת, מאוחר יותר הוא ניסה לחזור בו מהודאתו, בטענה שהוטעה על ידי סנגוריו, יוסף ומוחמד מחאג'נה, שייעצו לו לכאורה להודות בתואנות שווא של איומים חמורים בגזר הדין. בית משפט קמא דחה את בקשותיו פעמיים, בין היתר בשל חשש לחוסר תום לב, שכן בקשות אלה הוגשו לאחר קבלת תסקיר מבחן שלילי. למרות ערעור שהוגש לאחר מכן לבית המשפט העליון, המשיך המערער לטעון כי ייצוגו המשפטי הפר את האמונים, ופגע ביכולתו לקבל החלטה מושכלת. בסופו של דבר, ערעורו של המערער נדחה, וההרשעה בוטלה. השופטים, שהכירו בכך שהמערער אולי הונחה באופן לא ראוי על ידי עורכי דינו המקוריים וציינו את הניסיון המוקדם לחזור בו מההודאה לפני מתן גזר הדין, מצאו כי טעויות פרוצדורליות ופוטנציאל לעיוות דין חמור מצדיקים משפט חוזר. התיק חויב לחזור לבית המשפט קמא כדי לשמוע ראיות מחדש, בהרכב אחר, תוך מתן עדיפות לדיון. כתוצאה מכך, ערעור המדינה על עונש גבוה יותר הפך למיותר. פסק הדין אף האריך זמנית את מעצרו של המערער ב-90 יום כעצור במקום אסיר מורשע עד לסיום הליכי המשפט החדשים.