ע"א 203/85

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור שעסק בחוק הנכות בנוגע לזכאותו של חייל לשעבר לפיצויי נכות. המערער, ששירת בתפקיד קרבי, סבל מכאבי גב עזים במהלך השירות, שנמשכו גם לאחר שחרורו. למרות סוגיות אלה, תביעתו הראשונית להכרה כנכה לפי החוק נדחתה בשל תקופת ההתיישנות. הפרופיל הרפואי של המערער הורד בהדרגה לאחר השירות, והוא תבע פיצוי 11 שנים לאחר שחרורו. קצין התגמולים סירב להאריך את המועד האחרון להגשת הבקשה, בנימוק של חוסר קשר בין מצבו של המערער לבין שירותו הצבאי, היעדר אירוע רשום במהלך השירות וקושי באיסוף ראיות בשל השיהוי. ועדת הערר אישרה החלטה זו, תוך הכרה במורכבות אבחון מצבו של המערער, שזוהה באופן שונה כניוון שרירים מתקדם. בהמשך תמך בית המשפט המחוזי בערעורו של המערער, אך לא הכריע בסוגיה שביסודה. בית המשפט העליון קבע כי כוונת חוק הנכות הייתה להיטיב עם נכים ללא הפליה על בסיס אופי הנכות. היא הבהירה כי המונח "חבלה רשומה" יכול לכלול מצבים מתמשכים כמו מחלה שהוחמרה עקב השירות הצבאי וכי תנאי ההכשרה יכולים להיחשב כאירועים הגורמים לנכות. בית המשפט ציין גם כי החקיקה אינה מגבילה את האיחור שניתן להגיש בקשה אם היא מוצדקת. נוכח אופיו השנוי במחלוקת של אבחון מחלתו של המערער, הדגיש בית המשפט את הצורך לשקול מחדש את תביעתו לגופה והורה לוועדת הערר לבחון מחדש את המקרה, תוך הכרעה בחוות דעת רפואיות מתאימות ובקשרים סיבתיים מבחינה משפטית ורפואית. הערעור התקבל ללא השלכות על ההוצאות של מי מהצדדים.