עמ"ש 1478-02-17

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא פרשנותו של הסכם גירושין, בפרט לעניין זכויות הצדדים למגורים משותפים כמפורט בסעיפים 20 ו-21 להסכם. המערערת, שוויתרה על זכויותיה בבית המגורים, טענה כי הימנעותו של המשיב מקיום ההסכם, שקבע כי הילדים יתגוררו עמו בבית עד הגיעם לגיל 21, מהווה הפרה יסודית. פסק דינו של בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, והביא לערעורו של המערער. השופט ש' ג'יוסי פסק לטובת המערער, תוך שהוא מבטל את פסק דינו של בית משפט קמא. לטענת ג'יוסי, הפרת הסכם הגירושין על ידי המשיבה אכן הייתה יסודית, וויתור המערערת על זכויותיה בבית המגורים הותנה במגורי הילדים בו. יתר על כן, ההפרה, שנמשכה ארבע מתוך עשר השנים שחלפו מאז נחתם ההסכם, התרחשה על פני תקופה משמעותית בחיי הילדים וחתרה תחת עצם תכליתו של ההסכם. לפיכך המליץ ג'יוסי לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין ולהחזיר את התיק לבית המשפט קמא לבחינה נוספת של יכולת האכיפה של הסכם הגירושין, ביטולו החלקי או ביטולו המלא בשל ההפרה היסודית והשלכותיה. השופטת חננאל שרעבי והשופטת אספרנסה אלון הסכימו עם החלטתו והמלצתו של ג'יוסי.