עת"מ 2245-11-11

תקציר

עניינה של העתירה בבקשתו של העותר לתגמולים רטרואקטיביים לפי הוראות אגף השיקום 80.23 מיום תחילת נכותו. העותר טען כי התנהלותו של המשיב לאורך השנים לא הייתה תקינה ואלמלא כן, הוא היה מקבל את ההטבות הרבה יותר מוקדם. המשיב, לעומת זאת, טען כי בקשת העותרת להטבות רטרואקטיביות לא נענתה בשל טעות טכנית וכי ממילא הטבות אלה אינן מוענקות רטרואקטיבית. בית המשפט הכיר בכך שהמשיב לא השיב לפניית העותר, אך הטיל על המשיב את נטל ההוכחה להוכיח כי העותר אינו זכאי להטבות רטרואקטיביות. השופט בחן האם התנהגותו של המשיב כלפי העותר חריגה דיה כדי להצדיק חריגה מהנורמה, ומצא כי למעט מקרים בודדים, התנהלותו של המשיב לא הייתה שרירותית, זדונית או מאריכה יתר על המידה. השופטת ציינה כי רוב הזמן התנהלו ההליכים בבית המשפט, דבר שלא סבר השופט כמעיד על מחדלו של המשיב. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי אין מקום לראות בהתנהלות המשיב חריגה מההוראות ועל כן דחה את העתירה. עם זאת, בהתחשב בנסיבותיו הייחודיות של העותר, בחרה השופטת שלא להורות על הוצאות.