בע"מ 8268/13

תקציר

זוג נשוי שנהג על פי חוקי השריעה התגרש בשנת 2007 והביאו לעולם שני ילדים משותפים במהלך נישואיהם. לאחר גירושיהם חויב האב בתשלום מזונות. עם זאת, בשנת 2009 פנה האב לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לשלול את אבהותו על הילדים. בית המשפט לענייני משפחה החיל את הדין השרעי וקבע כי הילדים אכן היו אבות למבקש, בהתבסס על העובדה שבני הזוג היו נשואים בעת לידתם, המבקש הודה בתשלום מזונות, והיה הסכם חתום המכיר באבהות. בית המשפט גם שקל את טובת הילדים שלא לבצע בדיקה גנטית. האב ערער על החלטה זו פעמיים, תחילה בבית המשפט המחוזי, ולאחר מכן הגיש בקשה למתן רשות ערעור לערכאות גבוהות יותר. עם זאת, בקשותיו לא צלחו. בית המשפט המחוזי אישר את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, וקבע כי האב הודה באופן עקבי באבהות ולא הביא ראיות מספיקות לסתור את חזקת האבהות על פי הדין השרעי. טענות המבקש, שהתמקדו בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות של הערכאות הנמוכות, לא הספיקו כדי להצדיק ערעור נוסף, במיוחד כאשר הן נגעו לממצאי קביעות עובדתיות ומהימנות, שבדרך כלל אינן מתערבות בהן ערכאת הערעור. בנוסף, טענותיו של האב בדבר התנהגות בלתי הולמת של שופט בית המשפט לענייני משפחה אינן תקפות, שכן הן היו צריכות לעלות במועד במהלך ההליך הראשוני. כתוצאה מכך נדחתה בקשת רשות הערעור, יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע.