ע"ע 56745-02-13

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ערעור על סיווג יחסי עבודה בין שני צדדים, תוך קביעה האם הם מהווים יחסי עובד מעביד או הסכם קבלן עצמאי. לאחר שבחן את עובדות המקרה וטיעוניו המשפטיים, הגיע בית הדין למסקנה כי יש לקבל את הערעור, תוך שהוא הופך את החלטת בית הדין האזורי, בשל ספקות בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד כאלה. המשיב, שניהל עסק עצמאי, סיפק שירותים ללקוחות רבים ובחר בהסדר הקבלני מטעמים אישיים וכלכליים שונים, תוך שהוא דוחה את הצעת המערערת למעמד של שכיר. בית המשפט הדגיש את עצמאותו של המשיב, ובפרט את יכולתו לבחור ימי עבודה ואת דפוס מתן השירותים ללקוחות רבים, דבר שהצביע על היעדר בלעדיות ותלות כלכלית מלאה במערערת. בית המשפט התייחס לתקדימים, הדגיש את התכלית החברתית של דיני העבודה המגנים והכיר במורכבות ההבחנה בין עובד לקבלן. בנסיבות אלה ובהתבסס על המבחן המעורב הכולל – הכולל היבטים כמו אינטגרציה ותלות כלכלית – מצא בית המשפט כי המשיב פעל במסגרת עסקיו העצמאיים. משכך, התקבל הערעור, תוך שהוא מאשר כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד, ובכך בוטל פסק דינו של בית הדין האזורי ודחה את הערעור שכנגד. המשיב חויב לשאת בהוצאות המערער בשני ההליכים.