פר"ק 27864-02-20

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם יש טעם מוצדק לברר את הטענה בדבר זכויות עמותות בפני בית משפט לחדלות פירעון או במסגרת הליך פלילי. פסק הדין קובע כי יש לדון בטענת העמותות לזכויות הנכס הנדון בהליך פלילי ולא במסגרת הליך בבית משפט לחדלות פירעון. השופט מסביר כי על פי פסיקה קודמת, מרגע שנתפס הרכוש בהליך פלילי, הופך בית המשפט הפלילי לגוף המוסמך לדון בכל הנוגע לנכסים שנתפסו. השופט מפנה למספר מקרים קודמים לתמיכה בטענה זו. עוד טוענת השופטת כי הצדדים המעורבים – המפרק המיוחד, רוזנברג ורשות מקרקעי ישראל – לא הבחינו בין מכירת הזכויות בנכס לבין מכירת הזכויות באיגוד המקרקעין שבבעלותה הקרקע. לפיכך, רישום העמותה כבעלים של חלק ניכר ממניות חברת הנדל"ן משמעותו הכרה בהם כבעלים של הקרקע עצמה. עוד צוין בפסק הדין כי הסכם החכירה בין רשות מקרקעי ישראל לבין האגודה קובע כי כל העברה של 10% או יותר ממניות החברה החוכרת מהווה העברת זכויות במקרקעין, המחייבת את אישור הרשות. לבסוף, השופטת מדגישה כי הפורום המתאים לבירור זכויות העמותות מצוי במסגרת ההליך הפלילי ולא בהליך חדלות פירעון, ומעודדת את הצדדים לפנות להסכמי ביניים לצמצום הפגיעה במשפחות המעורבות. בקשת המפרק המיוחד לאישור עסקה עם רוזנברג מתקבלת, וכל התשובות לבקשה זו יוגשו עד למועד שנקבע.