בש"פ 3956/99

תקציר

הכרעת הדין המדוברת היא הכרעה בבקשה להארכת מעצרם של שישה משיבים שהוגש נגדם כתב אישום בגין שורה של עבירות, בהן קשירת קשר לביצוע רצח, ניסיון רצח וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. ההארכה תשאיר את המשיבים במעצר מעבר לתקופה של תשעה חודשים הקבועה בחוק. השופט מציין כי מטרת פסק הדין אינה "להעניש" לא את ההגנה ולא את המערכת על עיכובים בהליך המשפט. תחת זאת, על בית המשפט לשקול את שלילת החירות הממושכת של המשיבים, שהם חפים מפשע מבחינה טכנית עד שתוכח אשמתם, אל מול הסכנות לציבור והסיכון של המשיבים להימלט מן הצדק. השופט מדגיש כי סמכות שיקול דעת זו לא נועדה להיות עונשית אלא הכרח להגן על האינטרס הציבורי ולהבטיח את תקינות ההליך המשפטי. השופט מתייחס גם לטענה כי הראיות שהציגה התביעה נשחקו עם הזמן, ומציין כי כל שינוי משמעותי בראיות היה מצדיק בחינה מחדש של החלטת המעצר. עם זאת, במקרה זה קובע השופט כי עדויות עדי ההגנה אינן מצביעות על שחיקה של ממש או שינוי דרמטי בראיות התביעה. יתר על כן, השופט מציין כי נקודות התורפה בעניינה של התביעה כבר נבדקו על ידי הערכאה הנמוכה יותר ונמצאו בלתי מספיקות כדי להצדיק את שינוי החלטת המעצר. לפיכך, השופט נעתר לבקשה להאריך את המעצר ב-90 יום נוספים או עד למתן פסק הדין במשפט, לפי המוקדם מביניהם. החלטה זו מתקבלת על יסוד נסיבותיו הספציפיות של המקרה והצורך לאזן בין האינטרסים של המשיבים והציבור כאחד.