ת"א 8967-07-18

תקציר

קביעתו של השופט היא כי הנתבעים אכן חייבים לשלם לתובע את הפיצוי הנקוב בהסכם מכר הדירה, למרות שההסכם לא נחתם. זאת, משום שהצדדים הגיעו להסכם תקף ומחייב, כפי שעולה מהנסיבות: משא ומתן בין הצדדים, ריבוי טיוטות הסכמים, מספר מועדים קבועים לחתימה, והנוסח הסופי של ההסכם שהיה מוכן לחתימה. השופטת מקבלת את טענת התובע כי החלטת הנתבעים שלא למכור נבעה מענייני משפחה אישיים ולא מפרטים מסחריים בולטים. העדר חתימות על ההסכם הוא עניין ראייתי בלבד, שראיות אחרות יכולות להתגבר עליו, ובמקרה זה הנסיבות האובייקטיביות מלמדות על כוונה ברורה של הצדדים להתקשר בחוזה. זאת ועוד, התנהלות הנתבעים במהלך המשא ומתן, שכללה השתהות ובסופו של דבר נסיגה ללא סיבה מוצדקת, מהווה חוסר תום לב. הדבר מזכה את התובע בפיצויים. השופטת דוחה גם את טענת הנתבעים כי לא נגרם לתובע כל נזק, וציינה כי יש לשלם פיצוי מוסכם ללא קשר לשאלה אם נגרם נזק, וכי פיצוי זה הוא יחסי באופן סביר לנזק הצפוי מההפרה. לפיכך, נפסק לתובע מלוא סכום הפיצוי המוסכם, שכר טרחת עורך דין וריבית, כפי שנקבע בהסכם.