ת"א 11217-01-23

תקציר

דברי הנתבע על התובע היו ללא עוררין לשון הרע. הנתבעת טענה כי התובעת הגישה בקשה כוזבת לרשות האוכלוסין, תוך מצג שווא לפיו הלקוח של הנתבעת הסכים לה. הצדדים נחלקו בשאלה האם הנתבע פעל בתום לב – התנאי הבסיסי להצלחת הנתבע להשתמש בסעיפי החוק אליהם התייחס כהגנה. בית המשפט ציין כי ניתן לפרש את דרישת תום הלב באופן שונה בהתאם לתכליתו של כל סעיף. במקרה זה, מאחר שמטרתו של הנאשם הייתה לעודד העברת מידע לרשויות המוסמכות, הגנתו נפלה תחת סעיף 15(8). בית המשפט קבע כי הנתבע פעל בסבירות ובתום לב משום שניסה לברר את חשדותיו עם התובע טרם הגשת התלונה, ולמרשו עומדת זכות חוקית ומוסרית לקבל מידע על החשד בדבר הפרת זכויותיו. למרות שהנאשם יכול היה לאמת את חשדו מראש, החוק אינו מחייב אותו לעשות זאת – מה גם שהדבר ייצור אפקט מצנן על הדיווח. לפיכך, התביעה הוגשה בתום לב, ותביעת התובע תידחה. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך של 12,000 ₪.