ע"פ 5213/06

תקציר

פסק הדין מאשר את דחיית הערעור בתיק שוד, ומאשר את החלטת בית המשפט המחוזי. בא-כוח המדינה טען לדחייה, וציין כי טענתו של המערער לשכרות לא הועלתה במשפט ולפיכך לא נתמכה בראיות. עוד ציין היועץ כי עבירת שוד, שהיא עבירת התנהגות, אינה עומדת בגדר הגנת שכרות. מדובר בתקיפה של קשיש בן 83, שהובילה לפגיעה גופנית ולטראומה נפשית מתמשכת, ובתוספת עברו הפלילי של המערער. בית המשפט מצא את זיהויו של המערער אמין, בהתבסס על גורמים רבים, לרבות תיאורו של המתלונן ונסיבות מעצרו, למרות כמה קשיים בתהליך הזיהוי. בית המשפט דחה את טענת השכרות, בקובעו כי המערער הוכיח כוונה נפשית נדרשת לביצוע שוד, שבאה לידי ביטוי במעשים מכוונים במהלך העבירה. התנהלותו של המערער נתפסה כתכליתית, בניגוד לטענות בדבר חוסר מודעות עקב שכרות. באשר לגזר הדין, הדגיש בית המשפט את חומרת העבירה, במיוחד כלפי קורבן קשיש, וציין את עברו הפלילי של המערער ואת מעמדו כעונש מותנה. למרות שהכיר בקשיייו האישיים של המערער, לא מצא בית המשפט עילה להפחתת העונש. לפיכך נדחה הערעור, ובכך חיזק את גזר הדין המקורי והדגיש את חומרת העבירה והשפעתה החברתית.