ע"א 4646/90

תקציר

במקרה דנן, המשיב, שהחזיק בחוזה שכירות במשך דורות על דירת מגורים, התקשר בחוזה למכירתה למערערים. המערערים שילמו חלק ממחיר הרכישה מראש והיתרה באמצעות שיקים נדחים. עם זאת, הצ'קים הוצאו באופן שגוי, מה שגרם למשיבה לדרוש החלפות, דבר שגרם לעיכוב במסירת הדירה. למרות שהמערערים טענו להפרת חוזה על ידי המשיב, הם החליפו בסופו של דבר את השיקים, קיבלו חזקה וחתמו על תעודה בה הם מוותרים על תביעות נגד הדירה. עם זאת, משהשיקים שנדחו לא נפרעו מאוחר יותר, נקט המשיב בהליכי הוצאה לפועל, אשר הובילו את המערערים לטעון לאי כשירות כלכלית ולבקש הסדר תשלומים. המשיב, בנימוק של הפרת המערערים, ביטל את החוזה וביקש פסק דין הצהרתי מבית המשפט המחוזי, אשר פסק לטובת המשיב, התיר את הביטול והורה על מחיקת הערת האזהרה של המערערים על הנכס. תביעותיו הנוספות של המשיב לפיצויים ולהשבת החזקה לא נדחו, שכן הפיצויים נתפסו כמחייבים פעולה פרוצדורלית נפרדת, ותביעות החזקה נפלו בסמכותו של בית משפט השלום. בערעור אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בקובעו כי אין למערערים כל הצדקה להגנתם מפני עיכוב תשלומים או ביטול החוזי, במיוחד נוכח אישורם מראש כי אין להם תביעות וחובתם לפרוע את השיקים. כן נדחו טענות פרוצדורליות של המערערים בדבר הטיפול בסעדים ובראיות, דבר המחזק את זכותה של המשיבה לאכוף את תנאי החוזה. משכך, נדחה הערעור, והמערערים חויבו לפצות את המשיב בהוצאות משפט.