ד"מ 55239-09-19

תקציר

התובע, עובד, תבע שני נתבעים, מעסיקיו לשעבר, לשכר והטבות תעסוקה אחרות. הנתבע הראשון העסיק את התובע מאפריל עד יולי 2019, והנתבע השני נטען כי השתלט על העסק והפך למעסיקו של התובע ביולי 2019. התובע טען כי העסקתו הופסקה רק ביום 28.7.19 ולכן הוא זכאי לשכר עבודה והטבות אחרות בגין אותו חודש. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הנתבעת הראשונה לא הצליחה להוכיח כי העסק והאחריות להעסקתה של התובעת הועברו לנתבעת השנייה בחודש יולי 2019. בית הדין קבע כי יחסי העבודה בין התובעת לנתבעת הראשונה, שהחלו באפריל 2019, נמשכו לאורך חודש יולי 2019. הנתבע השני היה רק הממונה הישיר של התובע. משכך, הנתבעת הראשונה הייתה אחראית לתשלום שכרה ותגמוליה של התובעת עבור חודש יולי. כמו כן, בית הדין מצא כי הנתבעת הראשונה לא עמדה במספר חובות העסקה כלפי התובעת, לרבות מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, תשלום שכר והמצאת תלוש שכר לחודש יולי 2019. בית המשפט הורה לנתבעת הראשונה לשלם לתובע שכר עבודה בסך 5,179 ₪, 280 ₪ כל אחד עבור הודעה מוקדמת ופדיון חופשה, ו-5,000 ₪ פיצוי בגין אי המצאת תלוש שכר – כולם צמודים לאינפלציה ועם ריבית, כנדרש בחוק, מיום הגשת התביעה. הנתבע הראשון חויב גם בהוצאות המשפט של התובע, בסך 3,500 ₪. התביעה נגד הנתבע השני נדחתה.