ע"פ 4977/92

תקציר

במקרה שנדון בבית המשפט העליון, הורשע המערער, חליל ג'בארין, תחילה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בלקיחת שוחד, איומים ושיבוש הליכי משפט, וכיהן כנציב מס הכנסה בשכם. ההרשעה התבססה בעיקר על עדויותיהם של שני רואי חשבון, עדנאן וחמדי, שטענו כי שיחדו את המערער, מגובות בטבלאות המפרטות מקרים רבים של שוחד. עם זאת, טבלאות אלה נמצאו לא מדויקות שכן הן הוכנו תחת לחץ במהלך החקירה. למרות זאת, בית המשפט המחוזי אישר את טענת רואי החשבון הכלליים לשוחד, תוך התעלמות מהפרטים מהטבלאות הפגומות. בערעור בחן בית המשפט העליון האם מוצדק להתעלם מהנוסח המפורט אך הפגום אך להסתמך על הטענה הרחבה. בית המשפט הגיע למסקנה כי ללא חקירה נגדית ראויה של הגרסה המקיפה, בשל הצגתה המאוחרת לאחר קריסת הנרטיב המקורי בחקירה נגדית, אמיתותה של גרסה זו לא נבדקה כראוי והסתכנה בעיוות דין. בנוסף, עדותה של סלאמה, ממנה עלה כי המערער שידל לשוחד, נחשבה בלתי מבוססת, שכן פרשנותה נעדרה אישוש חיצוני ובתחילה טענה כי ג'בארין "אינו לוקח כסף". כתוצאה מכך, ביטל בית המשפט העליון את ההרשעות בשוחד, תוך הדגשת פגמים פרוצדורליים והתבססות על ראיות קלושות, אם כי הרשעתו של ג'בארין באיומים ושיבוש הליכי חקירה נותרה בעינה, ועונשו הופחת לקנס ולמאסר על תנאי.