רע"א 1983-01-18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר לקיים צו עיקול זמני. הצו, המקפיא נכסים מסוימים של הנתבע עד להכרעה בתביעה, התבקש על ידי התובעת, אשר תובעת את הנתבע על סך 742,189 ₪ הוצאות משפט שלא שולמו. הנתבעת, תושבת חוץ, טענה כי יש לבטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, שכן אין ראיות מהימנות התומכות בעילת התביעה של התובעת, וכי הצו מטיל עליה נטל מופרז. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי קיימות ראיות מספיקות לתמיכה בטענת התובע וכי הערכאה הנמוכה יותר הפעילה כראוי את שיקול דעתה בקיום הצו. השופט הדגיש גם את תפקידה המצומצם של ערכאת הערעור בבחינת החלטות פרוצדורליות, ואת שיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט הפרוצדורלי במתן סעד זמני. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי התנהלותו של הנאשם לאורך כל ההליך המשפטי, שהתאפיינה בחוסר שיתוף פעולה, הצדיקה את הצו. השופט הגיע למסקנה כי בהתבסס על נסיבותיו הפרטניות של המקרה, החלטתו של בית משפט קמא להותיר על כנו את צו העיקול הזמני הייתה מוצדקת ואין להתערב בה. לפיכך נדחתה בקשת רשות הערעור, וכל צד נשא בהוצאות המשפט שלו.