עת"מ 902-06-10

תקציר

יגאל מרזל, השופט, שקל בכובד ראש את הראיות והטיעונים שהוצגו בתיק זה. הוא פותח בכך שהעותר אינו חולק על סמכות הלשכה להחליט בבקשות להיתרי עבודה, לרבות הסדרת היתרי עבודה נוספים, ומכיר בשיקול דעתה של הלשכה בעניין זה. השופט בחן את הטענות הפרוצדורליות שהעלה העותר ומצא כי הן חסרות שחר. הלשכה קיימה שימוע בנושא, וטיעוני העותר הוצגו ונשקלו לעומק. בהתייחסה לגופו של עניין, מדגישה השופטת מרזל את סמכותה של הלשכה לפקח על ההתמחויות ואת שיקול דעתה להכשיר עבודות נוספות. הוא מציין כי העותר הינו בעל מקצוע עצמאי ללא עובדים וכי עומס העבודה הכרוך בניהול משרדו עשוי להיתפס באופן סביר כמפריע ליכולתו להקדיש זמן ותשומת לב מספיקים להתמחותו. זאת ועוד, ניסיונו הקודם של העותר עם הלשכה בדבר אי עמידה באמות מידה מקצועיות בשל עבודתו הנוספת היווה אף הוא שיקול לגיטימי עבור הלשכה. השופט מרזל מדגיש כי החלטת הלשכה לא הייתה מדיניות כללית אלא מבוססת על נסיבותיו הספציפיות של העותר. השופט מתייחס גם לסטנדרט הראיות הנדרש במקרים מסוג זה ומגיע למסקנה כי החלטת הלשכה עומדת בקריטריון המחמיר של ודאות כמעט מוחלטת שהעבודה הנוספת תפגע בהתמחות ובאינטרס הציבורי. לאור שיקולים אלה קובע השופט מרזל כי יש לדחות את העתירה. עם זאת, הוא מציין את נכונות הלשכה לשקול מחדש את עניינו של העותר אם יגיש בקשה חדשה להיתר עבודה נוסף בתנאים שונים. עם זאת, העותר בחר שלא לשנות את שעות העבודה ואת היקף האחריות שצוינו בבקשתו הקודמת. לפיכך, השופט מחליט כי העותר יישא בשכר טרחת עורך הדין של הלשכה, שנקבע על 7,500 ₪, בתוספת ריבית והצמדה, ומעודד את העותר לפנות מחדש אם ישתנו נסיבותיו. פסק דין מקיף זה, שניתן ביום 16.9.2010, דוחה למעשה את בקשת העותרת ומחזק את סמכותה של הלשכה בהסדרת היתרי עבודה והתמחויות.