ע"א 2789/20

תקציר

השופט י' עמית, יחד עם השופטים א' ברון וא' גרוסקופף, התייחס לסוגיית הערבות הבנקאית המוטבת בהליכי מכרז, ובפרט במכרז למערכות לניהול מדי מים, אשר חייב את המציעים להעמיד ערבות בנקאית אוטונומית. נוצר בלבול עקב תאריכים לא עקביים במסמכי המכרז לגבי תוקף הערבות. לאחר פתיחת המכרזים התברר כי רק שתי חברות, אפקון וערד, השתתפו. המכרז בוטל תחילה על ידי ועדת המכרזים בשל אי ודאות פרוצדורלית, אך בעקבות פעולה משפטית של ארד הורה בית המשפט על דיון מחודש. בסופו של דבר קיימה הוועדה את החלטת הביטול אך ציינה כי אם המכרז יתקדם, יש לפסול את הצעתה של ארד בשל ערבות פגומה, שכן היא הוארכה מעבר למועד שנקבע. שתי תביעות הוגשו בדרישה לבטל את ביטול המכרז ולהכיר בהצעותיהם כזוכות. בית המשפט קמא פסק נגד ביטול המכרז, תוך שהוא דוחה את הפגם המיוחס לערבותה של ארד נוכח אי הבהירות במכרז ומקבל את הצעתה של ארד כזוכה. אפקון ערערה בטענה לחריגות פרוצדורליות, בעיקר בכל הנוגע לטיפול בערבויות מיטיבות. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, תמך בהחלטת בית משפט קמא וציין כי אי התאמות במסמכי מכרז אלה מצדיקות תקשורת מתקנת ולא פסילה. השופט עמית דחה את טענות אפקון והדגיש כי ההתנהלות הלקויה במכרז תרמה לפגמים כלשהם בהצעתה של ארד, ואילו השופטים ברון וגרוסקופף הדהדו את הצורך לשקול מחדש את הכלל בדבר ערבויות מיטיבות, והדגישו היעדר הצדקה לפסילות כאלה כאשר אי ההתאמות נובעות מהתנהלותו הלקויה של עורך המכרז. בעקבות זאת חויבה אפקון בהוצאות המשפט של ארד.