תמ"ש 12107-04-10

תקציר

במקרה שהובא בפני בית המשפט, אם הגישה תביעת מזונות זמניים עבור שני ילדיה הקטינים על רקע סכסוך מתמשך עם אביהם. סוגיות הליבה נסובו סביב השאלה האם חובת התשלום של האב צריכה להצטמצם בשל הסדר המשמורת המשותפת ביניהם והיקף צרכי הילדים. האב טען כי יש לבטל את חובת המזונות שלו משום שחלוקת זמני ההורות שוויונית, ולאם הכנסה גבוהה משמעותית, כמעט פי שלושה משלו. בנוסף, נדונה מעורבותם של דמי שכירות מיחידת דיור ששופצה במשותף, אשר נפסקה באופן בלתי מוסבר, במונחים של ההשפעה על האחריות הכספית. עם זאת, בית המשפט סירב לפטור את האב מחובת מזונות, והדגיש כי המשפט העברי מחייב את האב לכסות את צרכיהם החיוניים של קטינים ללא קשר לפערי הכנסות או להסדרי משמורת. למרות זאת, שיקולי שוויון, צדק ותום לב הביאו את בית המשפט להפחית את חובות המזונות של האב ב-25%, תוך הכרה ביכולותיהם הכלכליות של שני ההורים ובמשמורת משותפת. בית המשפט קבע כי על האב לשלם כ-2,350 שקל בחודש, לכיסוי צרכים חיוניים וחלק מהוצאות הדיור. בסופו של דבר, בית המשפט מצא כי ההסדר הקודם בין ההורים היה בר קיימא וציפה משני הצדדים לפעול בשיתוף פעולה ולא למנף תביעות כספיות כאסטרטגיה במסגרת מאבק המשמורת הרחב יותר. פסק הדין קרא להמשך התקשורת בין הצדדים בנוגע להסדרי מזונות זמניים, תוך מתן הנחיות לצעדים הבאים ולדיונים אפשריים.