ב"ל 36091-03-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים העולים ממנו, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של פסק דין ב"ל 36091-03-25** **רקע והשתלשלות עובדתית:** פסק הדין עוסק בערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המערער" או "המוסד") על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) (להלן: "הוועדה") שקבעה כי המשיב, מיכאיל יומאן, איבד מכושרו להשתכר באופן חלקי בשיעור 65% החל מיום 1.3.2021. המשיב, יליד 1965, עלה לישראל בשנת 1995 אך עזב אותה מיד וחזר לדנמרק. בתקופת שהותו בדנמרק נפגע פעמיים: פגיעה ראשונה בפניו בשנת 2014, ופגיעה שנייה בגבו בשנת 2016. הוא חזר לישראל בדצמבר 2016 והוכר כתושב. בנובמבר 2017, בעת היותו בישראל, היה מעורב בקטטה ונחבל בצלעותיו. בעקבות הפגיעות, ניהל המשיב הליכים מול המוסד לקבלת קצבת נכות כללית. ההליכים התאפיינו במורכבות רבה, מחלוקות סביב מועדי היווצרות הליקויים והקשר שלהם לתושבות בישראל, והחזרות חוזרות ונשנות של התיק לוועדות רפואיות ולפקידת תביעות. **עיקר הסוגיה המשפטית:** הסוגיה המרכזית בפסק דין זה היא הקשר בין מועד היווצרות הליקויים הרפואיים לבין מעמד המבוטח כתושב ישראל לצורך זכאותו לקצבת נכות כללית. למעשה, השאלה היא האם ליקויים שנוצרו בעת שהמבוטח לא היה תושב ישראל יכולים להקנות זכאות לקצבה, ובאילו נסיבות. **ניתוח משפטי ועקרונות מנחים:** 1. **סעיף 196 לחוק הביטוח הלאומי:** עקרון יסוד העולה מפסק הדין ומכתיב את הזכאות לקצבת נכות כללית הוא כי "אי-הכושר להשתכר נגרם בהיותו תושב ישראל". עיקרון זה משמש כקו מנחה מרכזי בפרשנות החוק וביישום הדין על המקרה. 2. **הלכת אלקסלסי והלכת גולאני (חידוש משפטי):** פסק הדין מסתמך באופן מהותי על הלכות בית הדין הארצי לעבודה, ובפרט על פסק דין אלקסלסי (עב"ל (ארצי) 678/06) ופסק דין גולאני (בר"ע (ארצי) 13879-10-16). הלכות אלו קובעות את הכללים ליישום סעיף 196 לחוק: * **הלכת אלקסלסי:** ככל שנקבעה לאדם דרגת אי כושר בשל ליקויים שמועד תחילתם הוא טרם היותו תושב ישראל, אין להתחשב בליקויים אלו. לעומת זאת, אם לקה המבוטח בליקויים נוספים *לאחר* שהפך לתושב ישראל, יש לבחון את זכאותו בנפרד, על בסיס הליקויים החדשים שנוצרו בעת היותו תושב. * **הלכת גולאני:** הרחיבה את הלכת אלקסלסי וקבעה כי במקרים בהם המבוטח איבד את כושר עבודתו טרם היותו תושב, אך לאחר מכן חלה החמרה במצבו הרפואי *בעת שכבר הפך לתושב*, יש לבחון מהן הנכויות הרפואיות *החדשות* שנוצרו מאז הפיכתו לתושב, גם אם הן תוצאה של החמרת ליקויים קיימים. המטרה היא למעשה "יצירת אדם חדש" לצורך בחינת השפעת הליקויים החדשים על כושרו להשתכר. 3. **הבחנה בין "נכות רפואית" ל"נכות המזכה בגמלה" (עקרון פרשני):** פסק הדין מדגיש את ההפרדה שקובע חוק הביטוח הלאומי בין קביעת "נכות רפואית" (המסורה לוועדות רפואיות) לבין קביעת "נכות המזכה בגמלה" או "אי כושר להשתכר" (המסורה לוועדה לעררים (אי כושר)). הוועדה לעררים (אי כושר) אינה כבולה בהכרח למועדי תחולת הנכות הרפואית, אלא בוחנת את כושר העבודה של המבוטח. הדבר מאפשר מצב שבו ליקוי רפואי נוצר במועד מסוים, אך אובדן כושר ההשתכרות כתוצאה ממנו מתרחש שנים לאחר מכן. 4. **שיקול דעת הוועדה לעררים (אי כושר) והתאמת מועדי תחולת אי הכושר:** פסק הדין מאשר כי הוועדה לעררים (אי כושר) אינה כבולה באופן אוטומטי למועדי תחולת הנכות הרפואית. היא רשאית, ואף צריכה, לבחון את ההשפעה התפקודית של הליקויים על כושר ההשתכרות, ולקבוע מועד תחולה לאי הכושר שאינו בהכרח זהה למועד תחילת הנכות הרפואית. הדבר נובע מכך שההשפעה התפקודית יכולה להתפתח לאורך זמן. 5. **הכרעה במקרה הספציפי:** במקרה דנן, בית הדין קבע כי הוועדה לעררים פעלה כדין. היא בחנה את הליקויים שנוצרו *לאחר* שהמשיב שב להיות תושב ישראל (PTSD, ליקויים נוירולוגיים, בעיות פה ולסת, הגבלות עמוד שדרה גבי ומותני). הוועדה נימקה כי היא מתייחסת לאובדן הכושר רק החל ממועדים אלו (1.3.2021 או 1.12.2021), שכן היא אינה דנה בתחולת אובדן כושר לתקופות שנבדקו בוועדות קודמות. בית הדין קיבל גישה זו, שכן היא עולה בקנה אחד עם הלכות אלקסלסי וגולאני, ומדגישה את הצורך לבחון את ההשלכות התפקודיות של ליקויים שנוצרו בעת התושבות. 6. **התייחסות לאי-בהירות טכנית:** פסק הדין התייחס לאי-בהירות שנמצאה בהחלטת הוועדה לגבי מועד התחולה (1.3.2021 מול 1.1.2023). בית הדין קבע כי בהיעדר טענה מצד הצדדים לאי-בהירות זו, ובהינתן שהמשיב לא ערער, וכן שהחלק המילולי של ההחלטה קבע 1.3.2021, לא קמה עילה להתערבות. 7. **חוסר טענה מצד המערער לליקויים חדשים (חוסר הבאת ראיות):** בית הדין הדגיש כי טענות המערער לגבי קביעת מועדי תחולה שונים או שיעור אי כושר אחר לא נתמכו בתיעוד כלשהו שעמד בפני הוועדה ולא התייחסה אליו. העובדה שהרופאה המוסמכת מטעם המוסד עצמו קבעה מועדי תחולה חדשים לליקויים, תומכת בכך שהיו שינויים רפואיים המצדיקים בחינה מחודשת של אי הכושר, בהתאם להלכות שהוזכרו. **עקרונות משפטיים מיוחדים או חדשניים:** * **הדגש על "יצירת אדם חדש" (חידוש פרשני):** פסק הדין מרחיב את הפרשנות של הלכת גולאני, ומדגיש את הרעיון של "יצירת אדם חדש" כאשר חלה החמרה במצב הרפואי של המבוטח *לאחר* שהפך לתושב ישראל. המשמעות היא שגם אם הליקוי המקורי נוצר בחו"ל, ההחמרה שלו בישראל יכולה להקים זכאות חדשה, כאילו מדובר באדם שונה מבחינת ההשלכות התפקודיות. * **הפרדה מהותית בין מועדי הנכות הרפואית למועדי אי הכושר:** בית הדין מחזק את ההפרדה המוחלטת בין קביעת נכות רפואית לבין קביעת אי כושר להשתכר. הוא מדגיש כי הוועדה לעררים (אי כושר) אינה "כבולה" לקביעות הרפואיות, אלא בוחנת את הפן התפקודי, דבר המאפשר גמישות פרשנית בהתאם לנסיבות. * **החלטה חלוטה – הגדרתה והשפעתה:** פסק הדין מבהיר כי החלטה חלוטה היא כזו שלא הוגשו בגינה עררים או לא מוצו הליכי הערעור. הליכים מורכבים וממושכים, כפי שאירע במקרה זה, מלמדים כי לא הייתה החלטה חלוטה שלא ניתן היה לחזור אליה. **סיכום:** פסק הדין מדגים באופן ברור את אופן יישום דוקטרינת "תושבות בעת היווצרות אי הכושר" בחוק הביטוח הלאומי, תוך הסתמכות על הלכות תקדימיות. הוא מדגיש כי המבחן המכריע הוא הקשר הסיבתי בין הליקויים שנוצרו *בעת היות המבוטח תושב ישראל* לבין אי הכושר להשתכר. במקרים של החמרה או הופעת ליקויים חדשים בעת התושבות, קיימת אפשרות לבחינה מחודשת של הזכאות, כאילו מדובר במבוטח "חדש". הוועדה לעררים (אי כושר) אכן בחנה ליקויים אלו באופן נפרד, ובכך פעלה בהתאם לעקרונות המשפטיים שנקבעו. בית הדין דחה את הערעור של המוסד, בקובעו כי הוועדה פעלה כדין ולא נפלה טעות בהחלטתה.