עת"מ 168/09

תקציר

המערערת, חברה המתמחה בהתפלת מי ים, ערערה על סיווג הארנונה של מתקן ההתפלה שלה. המפעל, הממוקם בקיבוץ פלמחים, קיבל סיווגים שונים על ידי העירייה המשיבה, עליהם חלקה המערערת. המחלוקת העיקרית הייתה האם יש לראות במפעל נכס חד-תכליתי או רב-תכליתי. אם היה נחשב למתקן רב-תכליתי, טענה המערערת כי סיווג מרכיביו צריך להיות שונה. ועדת הערר ביקרה במפעל, פסקה לטובת העירייה ברוב הסעיפים, וחרגה רק בשני מקרים - סיווג בניין משרדים וחדר שנאים. הוועדה קבעה כי ייעודו העיקרי של המתקן הוא התפלת מים וסיווגה את רוב הנכסים בהתאם. המערערת ערערה על החלטה זו, חזרה על טענתה לסיווג אחיד וטענה כי הוועדה התעלמה מהיבטים מסוימים. עם זאת, השופט אישר את החלטת ועדת הערר ומצא אותה סבירה והגיונית. השופטת הסכימה עם קביעותיה העובדתיות של הוועדה לגבי השימוש והייעוד של כל רכיב בנכס, שתמכו במסקנה כי המתקן היה בעיקרו מתקן להתפלת מים. כמו כן, השופטת אישרה את סיווג הדרכים בתוך המתקן על ידי הוועדה כקרקע תפוסה להתפלה, ודחתה את טענות המערערת לסיווג קרקע תעשייתית. השופט פסק לטובת המשיב גם בסיווגים אחרים שבמחלוקת, כגון צינורות, מכלים ובריכות, וראה בהם חלק בלתי נפרד מהמבנה. לבסוף הורה השופט למערערת לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב, דחה את הערעור ואישר את סיווגי המס של העירייה.