ת"ט 79641-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים ובחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **נושא פסק הדין:** ההליך עוסק בבקשת חייב (המבקש) להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר, ובבקשה עצמה להתנגד לביצוע שטר. הסכום נשוא השטר הוא 2,262.77 ₪, והוא נגבה על ידי המשיבה (גולדנרוד פיננסים בע"מ) בגין חוב שמקורו בעמלה הקשורה לשירותי מימון והלוואה. **עילות ההתנגדות שהועלו על ידי המבקש:** 1. **אי-קבלת מידע ואי-התקשרות:** המבקש טען כי גילה על הליך ההוצאה לפועל רק לאחר קבלת מסמכים מההוצאה לפועל. בנוסף, טען כי לא התקשר עם "מימון ישיר" (החברה שסיפקה את המימון), לא חתם על שטר חוב לטובתה, ולא מסר כל מסמך המהווה התחייבות כספית. 2. **זיוף חתימה:** המבקש טען כי החתימה על השטר אינה חתימתו וזויפה על ידי צד שלישי ללא ידיעתו או הסכמתו. 3. **היעדר תמורה:** המבקש טען כי לא קיבל כל תמורה מהמשיבה עבור הכספים ששולמו. **התפתחויות וטענות במהלך הדיון:** * **מועד גילוי ההליך:** המבקש טען כי גילה על תיק ההוצאה לפועל בחודש דצמבר 2025. עם זאת, הודה כי כבר בחודש יולי 2025 הוטל עיקול על חשבונו. הוא ניסה להסביר זאת בכך שניהול תיקי הוצאה לפועל רבים בשל הונאות מנע ממנו להבחין בעיקול הספציפי. * **חוסר קוהרנטיות בגרסה:** התגלו סתירות וקשיים בגרסתו של המבקש, לדוגמה: * טען שלא היה ברשותו טלפון פעיל במשך 5 חודשים, דבר שהיה קשה לקבל. * אישר כי נרשמו על שמו כ-10 רכבים (ללא הגשת תלונה), שכולם נמכרו במהרה. * תיאר מקרה של רכב שרכש בתשלומים, העביר את השימוש לצד שלישי, והפסיק לשלם עקב אי-תשלום של אותו צד שלישי. * הודה שביצע תשלומים חודשיים לחברת "מימון ישיר" במשך כשנתיים, בסכום מצטבר של כ-20,000 ₪, נתון שאינו מתיישב עם טענתו להעדר זיקה להתקשרות. * **היעדר פעולות אקטיביות:** למרות טענותיו על מרמה וזיוף חוזרים ונשנים, המבקש לא הגיש תלונה במשטרה, לא הגיש תצהיר של אימו (אשר לכאורה חתמה על אישור המסירה), ולא ביקש לזמן את המוסר לחקירה. * **טענות ההגנה:** בא כוח המבקש טען שמדובר במסכת עובדתית המצריכה בירור, וכי טענות המבקש בדבר אי-נטילת הלוואה, התחזות, והיעדר ידיעה על תשלומים, מהוות הגנה ראויה. הוא הדגיש את טענת הזיוף וכן את ריבוי התיקים המצדיקים את אי-הבחנה בעיקול. **החלטת בית המשפט ונימוקיה:** בית המשפט (הרשמת הבכירה רעות זיו) החליט לדחות הן את הבקשה להארכת מועד והן את ההתנגדות עצמה. הנימוקים המרכזיים להחלטה זו הם: 1. **דחיית הבקשה להארכת מועד (סעיף 29(א)):** * **חוסר עקביות במועד הידיעה:** גרסת המבקש לגבי מועד גילוי ההליך הייתה לא מדויקת ולא עקבית. הוא טען שהגילוי היה בדצמבר 2025, אך אישר שהוטל עיקול על חשבונו כבר ביולי 2025. * **היעדר הסבר להיעדר בירור:** גם אם נניח שהריבוי בתיקי ההוצאה לפועל מנע ממנו לקשר את העיקול לתיק זה, לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא בירר את מקור העיקול במשך חודשים ארוכים. * **נטל הוכחה:** המבקש לא הניח תשתית מספקת לקיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד. 2. **דחיית ההתנגדות לגופה (סעיפים 29(ב) - 29(ז) ו-30):** * **"הגנת בדים":** בית המשפט קבע כי טענות המבקש לא רק שלא גובו בראיות, אלא אף קרסו תחת חקירתו הנגדית. הן הוגדרו כ"הגנת בדים" - הגנה שאינה מפורטת דיה, מבוססת על טענות כלליות, ואינה מגלה הגנה אפשרית. * **היעדר תשתית עובדתית לטענת הזיוף/התחזות (סעיף 29(ג) ו-29(ד)):** * הטענה בדבר זיוף וחתימה זויפה נטענה ללא כל אינדיקציה ממשית, ללא חוות דעת, ללא השוואת חתימות, ללא תלונה במשטרה, וללא תימוכין חיצוניים. * העובדה שהמבקש טוען למעשי מרמה חוזרים ונשנים אך לא פנה לרשויות אכיפת החוק או נקט פעולות ממשיות להגנה על זכויותיו, מחלישה משמעותית את מהימנות גרסתו. * **סתירות בגרסה והיעדר קוהרנטיות (סעיף 29(ה)):** * ביצוע תשלומים מצטברים של כ-20,000 ₪ ל"מימון ישיר" אינו מתיישב עם טענת היעדר זיקה להתקשרות. * תיאור מנגנון העברת השימוש ברכב לצד שלישי מצביע על זיקה עובדתית מסוימת לעסקאות מימון רכב. * טענת ריבוי הרכבים שנרשמו על שמו ללא ידיעתו לא גובתה במסמך או בפעולה ממשית. * **היעדר טענה ממשית לגבי המסירה (סעיף 29(ו)):** המבקש לא תקף באופן קונקרטי את פרטי המסירה ולא הגיש תצהיר של אימו, דבר המחליש את טענתו בדבר העדר ידיעה. * **הוכחת ידיעה מכוח העיקול (סעיף 29(ז)):** הטלת עיקול על חשבון הבנק ביולי 2025 מהווה אינדיקציה ממשית לידיעתו על ההליך, וקושי לקבל את טענתו כי לא בירר את מקור העיקול במשך חודשים. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **מעמד ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן:** בית המשפט הדגיש כי בהתאם לסעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, התנגדות לביצוע שטר נחשבת לבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר (סעיף 22). * **מבחן "הגנה אפשרית" (גם בדוחק):** בית המשפט חזר על ההלכה הפסוקה לפיה בשלב זה די בכך שהנתבע יראה טענות הגנה אפשריות, ולו רק בדוחק, על מנת שתינתן לו הרשות להתגונן (סעיפים 23-24). אין לבחון בשלב זה את מהימנות העדויות או סיכויי ההגנה, אלא להתרשם שאין מדובר ב"הגנת בדים". * **חריג למבחן "הגנה אפשרית" - "הגנת בדים" שקרסה:** הוסבר כי גם כאשר המבחן הוא מקל, לא בכל מקרה תינתן רשות. אם המבקש בחקירתו "משמיט את כלל טענותיו" או שההנחה העובדתית שביסוד טענותיו קורסת, הרי שמדובר ב"הגנת בדים" שלא תזכה אותו ברשות להתגונן (סעיפים 25-26). * **חובת הוכחה על החייב:** הודגש כי לחייב בתיק הוצאה לפועל אין זכות קנויה להתגונן, ועליו לזכות תחילה ברשות להתגונן (סעיף 27, עניין רום השקעות). * **התניות להגנה במקרים גבוליים:** במקרים "גבוליים" במיוחד, בהם ההגנה נראית קלושה, רשאי בית המשפט להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים שונים, כגון הפקדת ערובה (סעיפים 27-28, עניין רום השקעות, ברע"א 2895/12). * **החשיבות של התנהלות אקטיבית:** בית המשפט הדגיש את הצורך בפעולות ממשיות מצד המבקש כשהוא טוען להונאה או זיוף, כגון הגשת תלונה במשטרה, והיעדר פעולות כאלה מחליש את טענותיו (סעיף 29(ד)). * **התמודדות עם טענת מסירה:** העדר תצהיר מהמוסר, אי-בקשה לזימון המוסר, והיעדר תקיפה קונקרטית של פרטי המסירה, מחלישים את טענת אי-הידיעה (סעיף 29(ו)). * **הוכחת ידיעה מכוח הטלת עיקול:** הטלת עיקול מהווה אינדיקציה משמעותית לידיעת החייב על ההליך, והיעדר בירור מצדו לאורך זמן קשה להתקבל (סעיף 29(ז)). **חידוש משמעותי בפסק הדין:** החידוש העיקרי בפסק דין זה אינו עקרוני אלא יישומי. הוא מדגים באופן ברור כיצד טענות הגנה, אף אם הן טענות כבדות משקל לכאורה (כמו זיוף והתחזות), יכולות "לקרוס" ולהיחשב כ"הגנת בדים" אם המבקש אינו מצליח להציג כל תשתית עובדתית מינימלית, אינו נוקט בפעולות אקטיביות הנדרשות במצב כזה (כמו פנייה למשטרה), והגרסה שלו סותרת את עצמה ונמצאת בלתי עקבית בחקירתו. בכך, בית המשפט ממחיש כי המעבר מטענת הגנה פוטנציאלית להגנה ממשית מחייב יותר מאמירה בלבד, ודורש הוכחת קצה מינימלי של סבירות. **סיכום:** בית המשפט דחה את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות לביצוע שטר, בקובעו כי המבקש לא הציג טענות הגנה אפשריות, אלא "הגנת בדים". טענותיו בנוגע לזיוף, התחזות והיעדר ידיעה קרסו תחת חקירתו, חוסר העקביות בגרסתו, והיעדר פעולות אקטיביות מצדו. פסק הדין מדגיש את החשיבות של הוכחת קצה מינימלי של סבירות ושל התנהלות אקטיבית מצד המתנגד, גם כאשר מדובר בטענות קשות כשל זיוף, וכי בית המשפט לא ייתן יד להגנות שאינן מבוססות על כלום.