עת"מ 349/10

תקציר

העותרת, קומדע בע"מ, הגישה שתי הצעות למכרז שפרסם משרד הפנים לצילום ורכישת ביומטריה עבור רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול. ההצעות נפסלו בשלב מוקדם מסיבות שונות ובמכרז זכתה חברת EDS, שנרכשה מאוחר יותר על ידי המשיבה מס' 2, היולט פקארד (ישראל) בע"מ. העותרת התלוננה כי הצעותיה נדחו שלא כדין וכי הצעתה הזוכה של EDS לא עמדה בדרישות המכרז. עוד טענה העותרת כי היה מקום לתת להצעותיה שלה ניקוד גבוה יותר. הוראות המכרז כללו פרק על "תנאי חובה", שהוגדרו כתנאים להשתתפות במכרז. פרק נוסף כלל הגדרה של סיווג רכיבי המפרט, כולל סעיף המכונה סעיף המחייב, שסומן באות M. סעיף זה קבע כי אי עמידה בו עלולה להוביל לפסילה על הסף של ההצעה, על פי שיקול דעתו הבלעדי של המשרד. המכרז לא כלל פרק נפרד על תנאי הסף. המחלוקת העיקרית נגעה למשמעותם של תנאי M המחייבים. העותר טען כי יש לראות בהם תנאי סף, שהפרתם תחייב פסילה על הסף, ואילו המשיבים טענו כי אין מדובר בתנאי סף, אלא בתנאים הנתונים לשיקול דעתו של המשרד אם לדחות הצעה שלא עמדה בהם. בית המשפט קבע כי תנאי הסף המחייבים אינם תנאי סף, וכי למשרד שיקול דעת אם לדחות הצעה שלא עמדה בהם. עוד קבע בית המשפט כי שיקול הדעת שניתן למשרד חל הן על פגמים טכניים והן על פגמים מהותיים בהצעות, וכי החלטות המשרד בעניין זה היו סבירות ולא פגעו בעקרונות דיני המכרזים. טענות העותרת בדבר פגמים שונים בהצעתה של EDS נדחו, אפוא. עוד קבע בית המשפט כי מאחר שהעותרת לא צירפה את הצעותיה לעתירה, אין ביכולתה לטעון כי הצעותיה שלה נדחו שלא כדין. מכל מקום, בית המשפט מצא כי החלטות המשרד בנוגע להצעותיה של העותרת היו סבירות. לפיכך, העתירה נדחתה. העותר חויב לשלם לכל אחד משני המשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 80,000 ₪.