ע"פ 26380-02-11

תקציר

השופטים קבעו כי יש לזכות את המערער, מחמת הספק, מאשמת ההדחה בחקירה לפי סעיף 245 לחוק העונשין. אישום זה התייחס לאירוע בו המערער, שגרם לתאונת דרכים, ביקש לכאורה מעד, אלון רצון, לשקר לגבי נסיבות התאונה במהלך חקירתו במשטרה. הראיה המפלילה היחידה הייתה הודעתו השנייה של רצון במשטרה, שניתנה עשרה חודשים לאחר התאונה, ובה לדבריו נסע המערער באור אדום. עם זאת, הצהרה זו לא נחשבה אמינה, שכן היא לא נתמכה די הצורך בראיות אחרות וסתרה הצהרות אחרות שהשמיע. יתר על כן, היו ספקות לגבי ניסיונה הנטען של המערערת להשפיע על עדותה של רצון, שכן היו ראיות לכך שאיבדה את הכרתה במהלך התאונה ולכן לא יכלה לשוחח על כך עם רצון לאחר מכן. השופטים הטילו ספק גם במהימנות טענתו של רצון כי המערער ביקש ממנו לשקר, מה גם שהודעתו המפלילה באה בעקבות תלונה שהגיש המערער על התנהלות חוקר המשטרה. מטעמים אלה הסכימו השופטים כי הרשעתה של המערערת בהדחה בחקירה אינה יכולה לעמוד, ויש לזכות אותה מחמת הספק הסביר. באשר ליתר האישומים של אי ציות לתמרור ונהיגה רשלנית, אישרו השופטים את ההרשעה, אך הפחיתו את העונש. עונש המאסר בוטל, ואילו פסילת רישיון הנהיגה על תנאי נותרה בעינה.