רע"ב 6494/20

תקציר

אסיר המרצה 16 שנות מאסר בגין הריגה ושיבוש הליכי משפט מאז נובמבר 2015 ביקש היתר להשתתף בסבב חופשה בכלא לאחר שריצה רבע מעונשו, אך סורב על ידי שירות בתי הסוהר משום שהוא מרצה את עונשו השלישי ולא השלים מחצית מעונשו הנוכחי. כנדרש בפקודת נציבות בתי הסוהר לעבריינים חוזרים. האסיר עתר לבית המשפט המחוזי בטענה כי חלק מעונשיו הקודמים התיישנו ואין לספור אותם, אך בקשתו נדחתה. לאחר מכן הוא הגיש בקשה לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר, שגם היא נדחתה. בית המשפט קבע כי חופשה היא פריבילגיה ולא זכות, והחלטת השב"ס סבירה, שכן מספר העונשים שנגזרו עליהם וחזרתם מעידים על רמת מסוכנותו של האסיר. נסיבותיו של המבקש היו פרטניות, ובצדק נדחתה בקשתו לפי פקודת נציבות בתי הסוהר. בית המשפט הכיר במאמצי השיקום של המבקש במהלך מאסרו הנוכחי ועודד אותו להמשיך בדרכו, תוך שהוא מבטיח כי שב"ס ישקול את התקדמותו בבחינת עניינו לסבבי חופשה עתידיים. בפסק הדין הודגש כי שאלות משפטיות שהועלו בבקשה אינן מהותיות ואינן מצדיקות ערעור, ובקשת רשות הערעור נדחתה.