בד"א 31/08

תקציר

המערער, עורך דין במקצועו, ייצג את המתלוננת בהליכים משפטיים שונים הנוגעים לגירושיה. המערער מונה ככונס נכסים לדירתם המשותפת של בני הזוג ומכר אותה, תוך שהוא מנכה את שכר טרחתו – עליו חלקה המתלוננת – מחלקה בתמורה. כאשר המתלוננת גילתה זאת, היא הגישה בקשה להחזר הכספים. מנהל ההוצאה לפועל הורה למערער להשיב את הכספים לאלתר, וכך עשה, בסופו של דבר, אך לא ללא דיחוי. כן חויב המערער להעביר את יתרת קופת הכינוס להוצאה לפועל, דבר שגם הוא התעכב לעשות, בשל עיקול שהטיל על הכספים להבטחת שכר טרחתו. המערער הואשם במספר עבירות של הפרת חובת אמונים, הלנת פיקדונות והתנהגות שאינה הולמת עורך דין. בית משפט קמא זיכה אותו מהאישומים החמורים יותר, וקבע כי פעל בהסכמת מרשו ובתום לב. עם זאת, הוא הורשע במעשים הפוגעים במקצוע עריכת הדין בכך שלא מילא מיד אחר הוראות ראש לשכת ההוצאה לפועל. המערער ערער על ההרשעה ועל גזר הדין. ערכאת הערעור אישרה את ההרשעה, וקבעה כי המערער לא החזיר סכומי כסף משמעותיים לקופת הכינוס ללא הצדקה ולא פעל בשקידה ראויה לקיום הצווים. עוד נמצא כי מעשיו לא היו טריוויאליים ולכן אינם מצדיקים זיכוי על בסיס דה מינימיס. באשר לעונש, מצא בית המשפט כי נזיפה וקנס קטן היו ראויים, בהתחשב בהתנהלותו של המערער ובהיעדר נזק כספי למתלונן. עם זאת, אחד השופטים חלק על כך, וסבר כי אזהרה היא עונש מספיק, נוכח זיכויו של המערער במספר אישומים, ניסיונו רב השנים כעורך דין והיעדר הרשעות קודמות.