ע"פ 2246/13

תקציר

ערכאת הערעור לא תתערב בקביעותיו העובדתיות והמהימנות של בית משפט קמא, אלא אם כן חל חריג. ערעורו של המערער על קביעות אלה נכשל, שכן אין הוא יכול להצביע על חריגים כלשהם המצדיקים התערבות. הכרעת הדין מתבססת על שתי ראיות מרכזיות: זיהויו החזותי של המערער על ידי הקורבן במסדר זיהוי מצולם, שהתנהל כראוי על פי כל הכללים, ואמירותיו המפלילות של תוקף אחר, מוחמד, שבית המשפט העדיף על פני עדות ההכחשה שלו בבית המשפט. שתי הראיות תקפות ומהימנות, ויש די ראיות עצמאיות כדי להרשיע את המערער. המערער הורשע בשוד בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש מהלכי משפט. סעיף האישום בשוד, העבירה החמורה ביותר, עסק בכך שהמערער וחבריו תקפו קטין באלימות כדי לגנוב את הטלפון הנייד שלו. בית המשפט מדגיש את האופי המזעזע של תקיפת קטין חסר ישע ללא התגרות, ואת הצורך בענישה מחמירה הנותנת עדיפות לגמול והרתעה. חוסר קבלת האחריות של המערער והיעדר אופק שיקומי משפיעים אף הם על גזר הדין. נוכח חומרת הנסיבות, מוצא בית המשפט את העונש שהטיל בית משפט קמא כהולם ודוחה את הערעור נגדו. השופט א' רובינשטיין והשופט ס' ג'ובראן מסכימים עם פסק דין זה.