ע"פ 8608/04

תקציר

ערעור זה מערער על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים, אשר מצא את המערער אשם בנהיגה ברכב שניתנה לו הודעת אי שימוש על ידי המשטרה, בניגוד לתקנות התעבורה. המערער טען כי לא קיבל את ההודעה וכי הוא חף מפשע, והדגיש את אי יכולתו להופיע בבית המשפט בשל ערבוב מועדי הדיון. עם זאת, בית המשפט דחה את היעדרותו כצידוק, וציפה ממנו לנהל את דיווחיו בחריצות. עיקר המחלוקת נסובה סביב מהות העבירה, כאשר המערער טען כי אין מדובר בעבירת אחריות קפידה, הדורשת הוכחת ידיעה או רשלנות, ואילו המשיב טען אחרת. בית המשפט ניתח בהרחבה את הוראות החוק, לרבות תיקון 39 לחוק העונשין, הקובע כוונה פלילית בעבירות, אלא אם נאמר במפורש אחרת. היא הגיעה למסקנה כי תקנה 308(ד) לא ציינה במפורש היעדר כוונה פלילית, והפסיקה הקודמת בנושא הייתה מעורפלת. עם זאת, בית המשפט פירש את התקנה בצמצום, בהתחשב בהשלכות על בטיחות הציבור של עבירות תנועה ובצורך באחריות קפידה בחלק מהמקרים. נמצא כי תכליתה של תקנה 308(ד) מתיישבת עם עבירות תעבורה אחרות של אחריות קפידה ומטילה חובה סבירה על נהגים לבדוק רישיונות רכב תקפים והודעות על אי שימוש. זאת ועוד, בית המשפט הבחין בין העבירה לפי תקנה 308(ד) לבין סעיף 67 לפקודת התעבורה, הדורשת ידיעה מפורשת, ומכאן משתמע כי היעדר ניסוח כזה בתקנה מעיד על אחריות קפידה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערער נדרש לוותר על רישיונו ולשלם קנס במועדים שנקבעו. פסק הדין הדגיש את נחיצותה של התנהגות ערנית בכל הנוגע לרישיונות רכב והודעות, המשקפת את נטייתו של בית המשפט לאחריות קפידה בעבירות תעבורה מסוימות, ובפרט בעבירות הנוגעות לבטיחות הרכב.