בר"מ 8147/20

תקציר

מדובר באזרחית אוקראינית שנכנסה לישראל בשנת 2005 וביקשה להסדיר את מעמדה במדינה מטעמים הומניטריים. לאחר שורה של הליכים משפטיים, החליט מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה שלא להעניק לה מעמד הומניטרי, מה שהוביל אותה לערער לבית הדין לעררים ולאחר מכן לבית המשפט לעניינים מנהליים. שני בתי המשפט פסקו נגדה, בנימוק של היעדר טעמים הומניטריים מיוחדים בעניינה. לאחר מכן הביא המבקש את העניין לבית המשפט העליון, וביקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת, שופט בית המשפט העליון דחה את הבקשה, והסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי אין נסיבות חריגות או שאלות משפטיות עקרוניות המצדיקות התערבות בהחלטה. השופטת הכירה במורכבות האנושית של מצבה של המבקשת, אך הדגישה כי טענותיה התמקדו בסבירות ההחלטה בעניינה, שכבר נבחנה לעומק על ידי הערכאות הקודמות. כתוצאה מכך הגיע שופט בית המשפט העליון למסקנה כי אין בסיס חוקי למתן רשות ערעור, והבקשה, יחד עם הבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין, נדחתה. משמעות החלטה זו הייתה כי על המבקש לעזוב את ישראל עד למועד הנקוב, שנקבע על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים.