תפ"ח 5589-10-20

תקציר

באירוע המדובר, שהתרחש בערב ראש השנה, היו מעורבים הנאשם, אשתו – המתלוננת – ובנם הפעוט. בהתקף זעם, תקף הנאשם בפראות את המתלוננת בביתם, היכה אותה שוב ושוב באמצעות מערוך ודקר אותה פעמים רבות בסכין מטבח, כל זאת בזמן שבנם נכח במקום והיה עד למחזה המחריד. המתלוננת נפצעה באורח קשה ונותרה להילחם על חייה. התקיפה הייתה כה אכזרית עד כי היא הותירה את המתלוננת במצב אנוש, עם חבלות מרובות בראשה, בפניה ובריאותיה, שהצריכו טיפול רפואי נרחב. בינתיים, הנאשם לא הביע חרטה אמיתית על מעשיו וניסה להטיל את האשמה על המתלוננת. תקיפה אכזרית זו, שסווגה כניסיון רצח, היוותה פגיעה קשה בשלמות גופה של המתלוננת, בכבודה ובקדושת חייה. בית המשפט הכיר בחומרתה הרבה של העבירה, תוך שימת דגש על אופייה האכזרי והאלים של התקיפה, ניצול פגיעותה של הקורבן וחוסר השליטה של הנאשם. יתר על כן, מעשיו של הנאשם פגעו בשתי קורבנות – המתלוננת ובנה הצעיר – והפרו את זכויותיהם הבסיסיות לשלמות הגוף ולסביבה בטוחה. המצוקה הנפשית והפיזית שנגרמה לפעוט הוכרה כמעשה נפרד, תוך הדגשת האינטרסים החברתיים המובהקים שנפגעו במקרה זה. לאחר ששקל את הנסיבות, קבע בית המשפט את טווח הענישה ההולם בין 20 ל-25 שנות מאסר. בגזר דינו של הנאשם התחשב בית המשפט בגורמים כגון הודאה ברוב העובדות, עברו הפלילי הנקי של הנאשם והעדויות החיוביות שהוצגו מטעמו. עם זאת, חומרת העבירה, הצורך בהרתעה והיעדר חרטה אמיתית הפחיתו ממשקלן של נסיבות מקלות אלה. בסופו של דבר, נגזרו על הנאשם 23 שנות מאסר, בניכוי תקופת המאסר, ו-24 חודשי מאסר על תנאי לאחר שחרורו. בנוסף, חויב הנאשם לשלם למתלונן את הפיצוי המרבי המותר בחוק, בסך 258,000 ₪. השופטים, יעל רז-לוי, גילת שלו ואהרון משניות, הדגישו את עצמאותו של ההליך השיפוטי מסיקור תקשורתי ודחו את התפיסה כי גזר הדין צריך להיות מושפע מתשומת הלב התקשורתית של התיק. לנתבע ניתנה הזכות לערער על פסק הדין בבית המשפט העליון בתוך 45 יום, ואילו פסק הדין ניתן בנוכחות הצדדים ביום 27.1.22.