ת"א 47422-08-22

תקציר

התובע, שנפל בלילה ברחובותיה הלא מוארים של העירייה הנתבעת, תבע את העירייה על נזקים לאחר שמעד על בור סמוך למדרכה. השופטת קיבלה את גרסת התובע לאירועים, וקבעה כי העירייה לא מימשה את חובת הזהירות שלה לשמור על רחובות בטוחים, וכי הפרת חובה חקוקה זו גרמה לנזקו של התובע. עוד קבע השופט כי התובעת אשמה חלקית בתאונה, וייחסה לה 15% אשם תורם בשל חוסר זהירות יתרה בעת הליכה בסביבה חשוכה המוכרת לה יחסית. לצורך קביעת הנכות שנגרמה כתוצאה מהתאונה, מינה בית המשפט מומחה אשר העריך את מצבה הרפואי של התובעת וייחס לה שיעור נכות לצמיתות בשיעור של 22%. בית המשפט קיבל הערכה זו ובהתאם קבע את הנכות התפקודית. השופטת פסקה לתובע 94,000 ₪ עבור כאב וסבל, 40,000 ₪ עבור סיוע לצד שלישי בעבר ובעתיד, ו-10,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ונסיעות מעבר לסל הבריאות. לאחר ניכוי 15% מהאשמה התורמת של התובע, סך הפיצוי הסתכם ב-122,400 ₪. כמו כן חויב הנתבע בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות מומחה, בתוספת ריבית והצמדה ממועד התשלום. החלטה זו התקבלה לאחר בחינת הראיות, העדויות והפסיקה בסוגיות של נסיבות התאונה, אחריות, אשם תורם, קביעת נכות והערכת נזק. השופט הדגיש כי על העירייה, כגוף ציבורי, מוטלת החובה לנקוט אמצעי זהירות סבירים למניעת פגיעה בתושביה, ואי טיפולה בדיווחים על מפגעים באזור מהווה הפרה של חובת הזהירות המוטלת עליה.