ת"א 3458-06-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות על הסף את תביעת התובעים מחוסר עילת תביעה. התובעים, שהם שני יחידים, הגישו תביעה נגד הנתבעת בעניין שכירות מסחרית. הנתבעת טענה כי לתובעים לא הייתה עילת תביעה אישית נגדה וכי החברה ששכרה ממנה את הנכס במקור ויתרה על כל הטענות נגדה. בית המשפט הסכים עם הנאשם בשני הסעיפים. ראשית, החברה, באמצעות אחד התובעים שהוא עורך דין, חתמה על תוספת לחוזה השכירות שכללה ויתור חד משמעי על כל התביעות והדרישות כנגד הנתבע. תוספת זו נחתמה בזמן שהתביעה הנוכחית הייתה תלויה ועומדת. התובעים טענו כי כתב הוויתור חל רק על התוספת האחרונה לחוזה השכירות ולא על עילות תביעה קודמות, אך בית המשפט מצא כי נוסח הסעיף אינו עולה בקנה אחד עם פרשנות זו. החברה ויתרה ביודעין ובתוקף על כל התביעות כנגד הנתבע, ולכן התובעים, כערבים, לא יכלו להגיש תביעה נגד הנתבע בשם החברה. שנית, התביעה נדחתה משום שהתובעים לא הוכיחו עילת תביעה אישית כנגד הנתבע. התובעים טענו כי התנהלותם מול הנתבעת לאחר מכירת החברה היוותה קשר חוזי אישי עמה. עם זאת, בית המשפט ציין כי החברה היא אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה, והמגעים וההתנהלות היו תמיד באמצעות החברה ונציגיה המורשים. התובעים גם העלו מספר טענות עובדתיות שלא נתמכו בתצהירים כלשהם, ולכן בית המשפט לא יכול היה לדון בהן. ככלל, טענת התובעים הייתה חסרת שחר, ולאור התנהלותם הבעייתית של התובעים, החליט בית המשפט לדחות את התביעה על הסף. התובעים חויבו לשלם לנתבעת את הוצאות הנתבעת, שהסתכמו ב-2,500 ₪, ואת שכר טרחת עורך דינה, שהסתכמו ב-20,000 ₪. לתובעים שמורה הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין.