עת"מ 32788-07-22

תקציר

פסק הדין דן בחוק ההתיישנות על חובות שנצברו בין השנים 2002 ל-2006. העותר טוען כי לא היה מודע לחובות אלה עד שנת 2018, בעוד שהעירייה טוענת כי החובות תקפים וניתנים לאכיפה. השופט מצדד בעותר ומגיע למסקנה כי דרישות העירייה התיישנו. אמצעי גבייה יעילים לא ננקטו במשך למעלה משבע שנים, וחוק ההתיישנות מגן כעת על העותר. בנוסף, השופטת מתייחסת בקצרה לטענת העירייה בדבר השיהוי בהגשת העתירה המנהלית, ומוצאת הצדקה לעיתוי העותר בשל בציר החובות. משכך, העתירה מתקבלת, מוחזר פיקדון העותר והעירייה מחויבת לכסות את הוצאותיה ושכר טרחתה של העותרת בסך כולל של 30,000 ₪. החלטה זו התקבלה בהתחשב בהיעדר פעולות גבייה אפקטיביות ומתמשכות של העירייה, תוך אי עמידה בסטנדרטים של המשפט המנהלי.