ת"א 15017-12-23

תקציר

השופטת שקלה בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים וסקרה את הפסיקה המוזכרת בהגשותיהם. הסוגיה העיקרית שעמדה על הפרק הייתה האם יש ליתן היתר לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי בדבר מצב הנכות של המשיב. השופט מציין כי אישור כזה ניתן במשורה, רק בנסיבות חריגות, כגון פגם פרוצדורלי מהותי או בדיקה רפואית חלקית על ידי המל"ל. במקרה זה מצאה השופטת טעם בטענות המבקש. ראשית, השופט מדגיש כי ועדת הערר של המל"ל ערכה בדיקה מעמיקה והגיעה לממצאים שונים באופן משמעותי מאלה של הוועדה הראשונית, מה שיוצר ספק של ממש לגבי קביעותיה של האחרונה. ספק זה מצדיק מתן רשות סתירה, מה גם שהמשיב מנע מהליך הערעור להגיע למסקנה סופית. בנוסף, מדגישה השופטת כי אין די במסמכים הרפואיים שהציג המשיב כדי לערער על החלטות הוועדה הראשונית, הן מבחינת הכמות והן מבחינת האיכות. השופטת מתייחסת גם לטענה בדבר אי שוויון פרוצדורלי בין הנפגע לבין המבטחת במהלך הליכי המל"ל, וציינה כי היא מיטיבה עם המבקש במקרה זה. טענת המבקש בדבר הימצאותם של מומחים בוועדות המל"ל נדחית, שכן ההבחנה היא בין סוגי הוועדות ולא בין המומחים עצמם. השופטת מסכימה עם המבקש כי החוק אינו מבחין בין קביעת נכות זמנית ליציבה, וטענות המשיב בדבר הפחדה והטיה כלפי עובדי המל"ל אינן מוצדקות ואינן ראויות. משכך, החליטה השופטת לקבל את הבקשה ולאפשר סתירה בין קביעות המל"ל. המשיב חויב לשאת בהוצאות המבקש, בסך 750 ₪, בתוך 30 יום. החלטה נפרדת תתקבל לגבי מינוי מומחה. החלטת השופט התקבלה בהיעדרם של הצדדים והיא תינתן היום.