בג"צ 5593/23

תקציר

בית המשפט דחה עתירה שערערה על חוקיותם של איסורי בנייה, תוך שהוא מצטט תקדימים לפיהם שפיטה עצמית אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם בקשת סעד משפטי. העותר בנה מבנה שלא כדין, עובדה שעל פי הדין ההלכתי המבוסס ופסקי דין קודמים הצדיקה את דחיית העתירה על הסף. בית המשפט ציין כי הן פסקי דין בעבר והן בפסקי דין בהווה אישרו עמדה זו לגבי כל מבנה שנבנה באופן בלתי חוקי, במיוחד אלה הנמצאים בתוך אזורים אסורים. בנוסף, העותר לא התייצב לדיון בוועדת המשנה לפיקוח על מועצת התכנון העליונה. בית המשפט לא מצא עילה מהותית להתערבות, שכן ההחלטה הנבחנת התקבלה בסמכות מתאימה. היא שבה והדגישה כי היא אינה ממצבת עצמה כמומחית בענייני ביטחון וצבא, תוך הקפדה על שיקול הדעת הרחב הנתון למפקד הצבאי בענייני ביטחון. העותר לא הוכיח כל שימוש לרעה בשיקול דעתו של המפקד הצבאי ולא הוכיח כי הריסת המבנה לא תפגע בביטחון. בית המשפט הדגיש גם פסיקה שניתנה לאחרונה אשר נתנה תוקף לאמצעי אבטחה מקדימים המבוססים על סיכונים פוטנציאליים. תוך הכרה בפגיעה בזכות הקניין בשל מגבלות הבנייה, הדגיש בית המשפט כי זכויות אלה אינן מאפשרות בנייה בלתי חוקית. נמצא כי המשיבים שקלו בכובד ראש את צרכי הביטחון אל מול זכויותיו של העותר, והגיעו למסקנה כי יש לגבור על הביטחון. משכך, לא מצא בית המשפט עילה לשנות את ההחלטה ודחה את העתירה, תוך שהוא מורה לעותרת לשלם 3,000 ₪ בגין הוצאות המשיבים.